בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החמור המכמיר

על האלבום החדש והנוקב של דוד טרטקובר

תגובות

האלבום של טרטקובר שיצא לאור בימים אלה (עם עובד) אינו אלבום זיכרון ולא אלבום ניצחון. זהו לא אלבום כלל, אלא הקופסה השחורה של ההיסטוריה הישראלית בעשורים האחרונים. קופסה שחורה שצבעה אדום כדם או כדגל מחאה. ממדיה הם כשל ספר מן השורה. היא מסיבית וקומפקטית כמו בלוק בטון, דחוסה עד המולקולה האחרונה בלי סנטימטר מיותר, ממוקדת מטרה ורחוקה מחגיגיות אלבומית כמרחק בין נוסטלגיה לבין מבט נוקב.

גם לרגע אי אפשר היה לחשוד בטרטקוטבר שיעשה לעצמו אלבום. לא מתוך צניעות, אלא מתוך ביטחון עצמי ללא פשרות וחוש מידה מדויק. לרגעים אחדים הקופסה היא תיבת קסמים צבעונית ולרגעים ארוכים אחרים היא תיבת פנדורה שנפתחה בלי התרעה מוקדמת למציאות מרה ממילא. המסע מכרזה לכרזה ומכרזה לעטיפה ולסיסמה הוא מסע תובעני ומתיש בין שיאים נוקבים, מסלול למיטיבי לכת. אין הנחות.

הפיתוי הגדול הוא לדרג את תכולת הקופסה: שלום עכשיו, אמא, מי ימלל גבורות ישראל, אנו אוהבים אותך מולדת, או אולי כריכת הקטלוג לתערוכה שלא הוצגה, "כיבוש אזרחי", עם כתם הדם הגדול של הגדה המערבית. לשווא. מחוץ לכל תחרות ניצבת בדממה הכרזה שקיבלה את פני שנת תשמ"ט, כרזה תמימה לכאורה, מעין שנה-טובה פומבית ועליה דמות מכמירת לב של חמור.

כרזת החמור, באפור גרעיני, כמו נועדה למעני בלבד. היא תלויה אצלי בבית מיום היוולדה ומשקיפה עלינו במבט נוגה שאומר כל מה שהיינו רוצים שיאמר. על אף נוכחותה היומיומית בהוויה הביתית, כמעט שלא עובר יום מבלי שתעורר איזו מחשבה קיומית או בדל הרהור על המצב, כל מצב שהוא. כבר 22 ערבי שנה חדשה היא מערערת בלי לאות על הסטיגמה שדבקה בחמוריות במובן האנושי של המילה: אפורה ונטולת תהילה, קצת פראיירית, עושה מלאכתה נאמנה ולא מחכה לשום משיח. טרטקובר עשה גם לתקליט ההוא עטיפה נהדרת, הרבה לפני ששלום חנוך לא בא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו