בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שטח ריק מלא חיים

עבודת גמר של סטודנטית לאדריכלות נוף שמה את היישובים הבדוויים הבלתי מוכרים על המפה, ומתייחסת אליהם לא כיעד להרס ועקירה אלא כמרחב שמבקש הגדרה וארגון

22תגובות

עבודת הגמר של נועה טל במסלול לאדריכלות נוף בטכניון בשנה שעברה היתה אמורה לעסוק בתכנון נופי ביער יתיר בדרום הר חברון. כשביקרה באתר כדי ללמוד את השטח ראתה שפזורים בו יישובים בדוויים מלוא האופק והחליטה להחליף נושא. העבודה שהגישה בסופו של דבר עסקה ביישובי הפזורה הבדווית, ובה הצעה ל"הגדרה וארגון מחדש של מרחב יתיר ויצירת אלטרנטיבה יישובית לבדווים החיים בו". בעברה היתה שליחה של הסוכנות היהודית בקייפטאון בדרום אפריקה ועבדה בהתנדבות באחד מגטאות השחורים בעיר. בביקוריה ביישובים הבדוויים הלא מוכרים באזור יתיר נדהמה לראות "שאותו מצב שורר גם כאן".

טל הגיעה לפזורה ללא כל ידע מוקדם וללא אידאולוגיה. במחקר מקדים נדהמה שוב כשגילתה כי הישובים הלא מוכרים אינם מופיעים כלל בתוכניות מתאר, ובמפות השטח מוגדר כשטח ריק. בשטח, כפי שהתברר, המרחב רחוק מלהיות ריק, "אלא הוא מלא חיים". פזורים בו אפילו תמרורים מתוצרת בית המחקים שלטי סוכנות, ובהומור שחור מתנוסס עליהם לוגו של בולדוזר שהורס מבנים.

פרויקט הגמר של טל מציב את היישוב הבדווי הבלתי מוכר על המפה, ולא כיעד להרס ועקירה אלא לחיים מלאים. עצם הכותרת של העבודה מעידה על ההבדל, זוהי גישה רכה למרחב, של "הגדרה וארגון" ולא של "תכנון". נכון שהפרויקט לא מבטיח פתרונות פלא לדורות של מדיניות מפלה, אבל אולי יהיה איתות מצד עולם התכנון שאפשר אחרת.

הפרויקט הוצג בשבוע שעבר בכנס השנתי התשיעי של איגוד אדריכלי הנוף בישראל, שהתקיים בבית חיל האוויר בהרצליה. זה היה ככל הזכור הפרויקט הראשון בפורום המקצועי המכובד שנגע בנושאים חברתיים ופוליטיים. כנסי האיגוד, כמו חבריו, לוקים בדרך כלל בחוסר מודעות להקשרים הללו של עבודתם, אף על פי שהיא עוסקת ישירות באופן שבו מחולקים ומתעצבים משאבי הקרקע.

נועה טל

עבודתה של טל מפריכה בנתונים ובתצלומים את הפוביה הלאומית הרואה בהתיישבות הבדווית בנגב איום קיומי, סביבתי ואסתטי: טביעת הרגל האקולוגית של ההתיישבות הבדווית קטנה עשרת מונים מזו של ההתיישבות היהודית על גווניה וצורותיה. השטח שבו יושבים הבדווים הוא שלושה אחוזים בלבד משטח הנגב, בעודם מהווים כשליש מאוכלוסייתו. ובנוגע לאסתטיקה, הכיעור הוא בתוכנו.

עירוניות כפויה

האתר שנבחר לפרויקט הוא שטח לאורך כביש 316 לכיוון חברון, ובו ארבעה יישובים בלתי מוכרים. סיבה ישירה לבחירת האתר היא אישורה של תוכנית ממשלתית להקמת היישובים הקהילתיים היהודיים יתיר וחירן במקום, תוך התעלמות מוחלטת מהיישובים הבדוויים הקיימים. היישובים הלא מוכרים סמוכים לעיירה המוכרת חורה, אחת משבע העיירות שהקימה מדינת ישראל לבדווים בנגב. ברובן הן עדות לכישלון תכנוני צורם ולחוסר התאמה זועק לשמיים לאוכלוסייה שלמענה נועד. בהשוואה לשלל האופציות למגורים באוכלוסייה הכללית בישראל - עיר, כפר, פרוור, חוות בודדים - העיור הוא צורת ההתיישבות היחידה הפתוחה לאזרחי המדינה הבדווים, שמרביתם מתפרנסים מחקלאות.

מול העירוניות הכפויה, פרי מדיניות ממשלתית מכוונת של הגבלת אזורי המחיה של האוכלוסייה הבדווית וויתור על אורחות חייהם, תרבות וכלכלה מסורתית, מול הכוונה לעקור ממקומם עשרות אלפים מתושבי הפזורה על פי דוח גולדברג, ומול הבולדוזרים שזורעים הרס ונהפכו לחלק מהנוף - הפרויקט הרעיוני של טל מבוסס על המבנה החברתי הקיים, על בנייה ביישובים קיימים ועל חיזוק אופיים הכפרי על ידי הקצאות שטח לעיבוד חקלאי. מבין היישובים באזור בחרה טל כמקרה מבחן ביישוב הלא מוכר אבו אל קיאן, שבו הדיאלוג שלה עם התושבים היה הפורה ביותר.

היישובים הבדוויים הלא מוכרים נראים לכאורה כאוסף אקראי של מבנים זרוקים במדבר. למעשה, הם משקפים במדויק את המבנה החברתי ואת תנאי המחיה. מערכת הדרכים היא אמנם בלתי פורמלית, אך ממפה גבולות בין משפחה, חמולה ושבט וממחישה את הקשרים הבין-שבטיים. מיקומם של היישובים במרחב עוקב אחרי תוואי הקרקע ומערך הנחלים. לא במקרה בחרה טל למקם את המבנה הציבורי המרכזי בפרויקט, המרכז החינוכי, בנקודה המחברת בין הדרכים ומשויכת לכלל החמולות בשבט. הנחות היסוד הן שהשקעה בחינוך במגזר היא מכריעה לעתידה של החברה ושמיקומו של המרכז הוא מרכיב משמעותי בתפקודו.

מרחב נשי

מקום מרכזי בפרויקט שמור ל"יצירת מקום פיסי לאשה בחברה העוברת תהליכי מודרניזציה". באופן פרדוקסלי, תהליכי המודרניזציה גרמו דווקא להצרת צעדיה של האשה בחברה הבדווית. בעידן הנוודות, נשים רעו את הצאן והיו יכולות לנוע בחופשיות במרחב שמחוץ לאוהל. עם המעבר ליישובי קבע, האפשרות לנשים לנוע ללא ליווי הצטמצמה לבית בלבד.

הפרויקט מציע הגדרה מחדש של מרחב נשי ובו גינות תועלת וגינות משחק לילדים ובינו לבין המרחב הגברי חוצצים מבני הציבור של היישוב. "התקווה האישית שלי", מסכמת טל, "היא שיום אחד לא יהיה צורך בהפרדה והשטחים יהיו השטחים הפתוחים של כלל היישוב". אם התקווה תתגשם, ולנוכח ההדרה הדוהרת של נשים יהודיות מהמרחב הציבורי, יום יבוא והיישוב הבדווי יהיה המקום היחיד בארץ שבו אשה תוכל להופיע בציבור באין מפריע.

ובינתיים, בכנס שבו הוצגה עבודתה של טל בבית חיל האוויר בהרצליה ודן ב"תפקידיה המשתנים של אדריכלות הנוף", לא נכחה שום אשה וגם שום גבר מהמגזר הבדווי שהפרויקט נוגע בהם ישירות או בעקיפין. כמו כן גם לא נרשמה בכנס נוכחות של אנשי מקצוע מהמגזר הערבי, שסוגיות ועוולות הקשורות בנוף ובחלוקת משאבי הקרקע רלוונטיות להם אף יותר מאשר לעמיתיהם היהודים. במחשבה שנייה, אולי בני המגזרים דווקא הוזמני לכנס והתכוונו להגיע אליו אבל לא הורשו להיכנס משום שלא עמדו כראוי במבחני הנאמנות, או התבלבלו במלות ההמנון או ענו את התשובות הלא נכונות במבחני מורשת הציונות בנושאי קרקעות וחלוקת משאבים.

נועה טל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו