בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבודים בחלל: על תערוכת האדריכלות במוזיאון ת"א

אין איום גדול יותר על שלומה של האדריכלות מאשר ההסתופפות בצלה של ה"אמנות", ועדות לכך היא התערוכה "חמישה רגעים" באגף החדש

14תגובות

נכון שבמשך שנים התלונן מדור זה על מיעוטן המבוטל של תערוכות אדריכלות במוזיאון תל אביב, וקבל על היחס לתחום כאל בן חורג שאין ברירה אלא להסכין בדוחק עם קיומו הבלתי נמנע. עם חנוכתו של הבניין החדש במוזיאון ולנוכח שאריות החללים שהוקצו לאדריכלות (ולעיצוב), ומוגדרים בלשון מכובסת "גלריות לאדריכלות ולעיצוב", אין מנוס מהמסקנה שזה לא זה.

מוזיאון לאמנות הוא ככל הנראה לא המוסד שעליו מוטלת המשימה להציג אדריכלות או להיות חלק מהשיח האדריכלי, ואת המלאכה ייטיבו לעשות מוזיאונים המוקדשים כולם לאדריכלות, גלריות או מכוני מחקר ותיעוד בנוסח המכון ההולנדי או הקנדי, אם למנות את המוסדות הבולטים והמשפיעים ביותר בתחום. מי אמר שמוזיאון לאמנות מחויב להחזיק גם מחלקה מיוחדת לאדריכלות. באיזו תורה כתוב שמוזיאון לאמנות צריך בכלל לעסוק באדריכלות.

מרבית המוזיאונים לאמנות בעולם - והמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק הוא חריג בולט - אינם מחזיקים מחלקות מיוחדות לעיצוב ולאדריכלות, ומציגים תערוכות עיצוב ואדריכלות בנסיבות יוצאות דופן בלבד, אם בכלל. אולי זה לא מקרה. ייתכן שיש משהו בריא בתפישה המיושנת והשמרנית של הפרדה טריטוריאלית ודיסציפלינרית בין התחומים, ובזהירות המתבקשת מאליה.

ניר קידר

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב הכתבות של "גלריה" ישירות אליכם

שכן אין איום גדול יותר על שלומה של האדריכלות ושל הנזקקים לשירותיה מאשר ההסתופפות בצל הדיסציפלינה "אמנות", במיוחד בעידן הרב-תחומי השוצף כיום מסביב. גרוע מכך הוא הפיתוי האורב בפתח להתחזות לאמנות. תערוכות העיצוב והאדריכלות באגף החדש במוזיאון תל אביב הן הוכחה לאיום שכבר התממש עקב הנזילה הרב-תחומית, שלא לדבר האגף החדש העושה כל מאמץ להיות בעצמו "יצירת אמנות" במקום להיות מעשה אדריכלי, ויוצא קירח מכאן ומכאן.

הרעיון הולך לאיבוד

אם להתמקד בתערוכת האדריכלות הראשונה באגף החדש, "חמישה רגעים" (אוצרים: יאשה גרובמן ואריאל בלונדר), הרי השיבוש גבה ממנה מחיר כבד משלו. התערוכה מתמקדת במסלול האדריכלי שהמוזיאון עשה מאז ייסודו ועד היום ובתחנות שבדרך - משכנו הראשון בביתו הפרטי של ראש העיר הראשון של תל אביב, מאיר דיזנגוף, בשדרות רוטשילד ב-1932; ביתן הלנה רובינשטיין מ-1959 בשדרות תרס"ט, באתר שבו היה אמור להיבנות משכן הקבע של המוזיאון; המבנה המרכזי בשדרות שאול המלך מ-1971, והאגף החדש שנחנך בימים אלה (התערוכה כוללת גם את המרכז לחינוך ואמנות ברחוב דובנוב, שעם כל חשיבותו הוא לטעמי אינו חלק מהרצף). באורח מקרי יותר או פחות, אלה הן גם נקודות מפנה בהיסטוריה של האדריכלות, וציוני דרך בהתפתחותה הגיאוגרפית-חברתית של תל אביב.

נושא התערוכה הולם להפליא את הרגע של פתיחת האגף החדש, רגע שהוא לכל הדעות אדריכלי. אלא שהרעיון הולך לאיבוד בין הדיסציפלינות, בין עיצוב לאדריכלות ובין אדריכלות לאמנות או פסאודו-אמנות. כפי שהיא מוצגת, טובעת בים של אמצעי ייצוג שתפחו מעל מידתם, זוהי תערוכה על עיצוב תערוכות יותר מאשר על ההיסטוריה האדריכלית של המוזיאון, והיא בטלה בשישים על רקע הארכיטקטורה של הבניין עצמו, המתחזה כאמור לאמנות.

אביעד בר נס

מה שנצרב בתודעה בביקור הוא איך התערוכה מעוצבת (גלילים, גלילים, גלילים) ולא מה היא אומרת, ואיך הבניין נראה ולא המקום שהוא מעניק לתכנים שבשבילם נבנה. המקום שהוקצה לתערוכה ולאגף האדריכלות והעיצוב בכללו, חללים דחוקים שאינם מתלכדים לרצף אחד ראוי לשמו, הוא לעג לרש לאדריכלות ולעיצוב.

במחשבה שנייה, ייתכן שהוויתור על חיקו החם יחסית של המוזיאון הוא נמהר מדי וראוי רק לנתב את האופציה למסלול אחר. אם כבר המוזיאון ניאות להשקיע משאבים כלשהם באדריכלות ובהבטחה למעורבות בשיח האדריכלי בישראל, כי אז מוטב היה להקדיש לצורך הזה את המקום היאה והראוי ביותר - את ביתן הלנה רובינשטיין. בהבדל מהחללים המאולצים באגף החדש והנוצץ בשדרות שאול המלך, הביתן מציע חללים רחבים, זורמים ונדיבים שעצם קיומם הוא פיתוי מספיק להצגת אדריכלות. הביתן הוא גם פתרון פלא שיאפשר לרבע את מעגל הקסמים, להיות עם ולהרגיש כמעט בלי: מצד אחד, הביתן הוא חלק בלתי נפרד מהמוזיאון המרכזי וממשאביו המקצועיים והכספיים; ומצד אחר, הוא ממוקם במרחק בטוח דיו מהמוזיאון כדי לשמש יחידה אוטונומית בזכות עצמה.

כיום, ביתן הלנה רובינשטיין הוא חלל תצוגה כמעט מבוזבז ושולי במסלול הביקור במוזיאון. עם זאת, השוליות עשויה להתגלות כיתרון בתפקידו של הביתן כחלל לאדריכלות ולמשוך קהל יעד מובהק. קהל היעד לתערוכות אלה הוא קהל הצמא לאירועים בתחום האדריכלות, ואפשר לסמוך עליו שיפקוד בהמוניו את הביתן.

הביתן הוא אכסנייה הולמת מאין כמוה לארכיון האדריכלות המובטח של המוזיאון, שתחסוך את דרך החתחתים באגף החדש. נוכחות של עיניים אדריכליות בסביבות כיכר התרבות היתה יכולה אולי למנוע את הפיאסקו האדריכלי במתחם ואולי תמנע את הישנותו, בתנאי שאלה יהיו העיניים הנכונות כמובן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו