בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עד כלות הנשימה: על האגף החדש של סינמטק ת"א

הבעיה העיקרית של האגף החדש לא טמונה בנוצות האדומות או הכדור המבהיל, היא בהחלטה האומללה לקבור את אולמות הקולנוע מתחת לקרקע

46תגובות

נכון שהאגף החדש של הסינמטק בתל אביב, שנפתח בימים אלה, הוא הכלאה אסורה בין ארכיטקטורת התנחלויות בשכונת גילה במזרח ירושלים ובין גלויה ישנה של מרכז פומפידו בפאריס. מנגד, גם שורשיו של בנייין הסינמטק הישן נטועים במחוזות הכיבוש, שבהם טבע המתכנן סלו הרשמן את חותמו העז בשנות ה-70, אז מה עוד חדש. האגף החדש אינו מופת למה שנחשב טעם טוב, אבל מצד שני הוא עוד יכול להיהפך לקאמפ או לקאלט. כך שאין טעם להיכנס בו בפטיש חמישה קילו אלא מקסימום למשוך בכתפיים. על פרטי הבניין והביצוע באגף יפה השתיקה. אין מלים.

מצד שני, הסך הכל אינו חורג יותר מדי מסביבת הפרטאץ' הישראלי המוכרת. למרות נוצותיו האדומות והכדור המבהיל התלוי על בלימה מול פרצופה של הכניסה, האגף, כפי שהוא נראה לעוברים והשבים, אינו מאיים על שום סדר קיים, אם בכלל ישנו כזה, ואינו מפר ציפיות שלא היו. הכדור, אגב, עשוי מחומר פלסטי כלשהו ורק מתחזה לאלמנט היי-טקי מטאלי כסוף, כך שאפשר להירגע.

ארוכות ומייגעות היו שנות הקמתו של האגף וסאגת הבנייה שלו היתה יכולה לשמש הוכחה לחוקי היסוד של מרפי. כל מה שיכול להשתבש אכן השתבש, או כמעט הכל. מנגד, שיבושים רבים אינם בלתי הפיכים וישנה אפשרות למקצה שיפורים. זוהי בלי ספק שעתו הגדולה של כושר האלתור הישראלי המופלא להמציא פתרונות אד הוק לבעיות שצצו, או לפחות לתפור טלאי על טלאי לכל פשלה.

מוטי מילרוד

עשו לנו לייק לקבלת מיטב כתבות גלריה ישירות לפייסבוק שלכם 

כך, לדוגמה, כבר בימי ההפעלה הראשונים התגלו הבדלי גובה ברצף המדרגות באולם הגדול, שיבוש לא פשוט כפי שהוא נשמע, ומניסיון אישי, הוא עלול להסתיים במעידה של ממש. אלא שאין מקום לדאגת יתר. בהעדר אפשרות קונקרטית לתקן את המעוות בלי לחולל מהפכת אלוהים באולם, הזדרז הסינמטק להציב במקום המועד לפורענות "סדרן מדרגה" מיוחד, ועד כמה שזה יישמע לקוח מסיפורי חלם, הרי בכל זאת נמצא פתרון הולם לבעיה.

אם קיר המראה ממול הכניסה גורם סחרחורת, האופציה תמיד קיימת לכסות אותו באיזה אלתור חביב - נניח, תערוכת כרזות קולנוע - ולהפוך ביד קלה את הכישלון ליתרון. השמש קופחת בעוז כבר משעת בוקר מוקדמת על קיר הזכוכית בכניסה? אפילו באיקאה יש פתרונות הצללה שיצליחו איכשהו לסנן את האור. עוד בטרם פתח את שעריו, הסינמטק צבר קילומטרז' מרשים באלתור.

גם קירות הפח הבוהקים באולמות כוסו לבלי היכר בשטיחים סופגים, פתרון שלא נולד על שולחן השרטוט אבל בהחלט היה שם כדי להציל את המצב. אפילו ההתמודדות עם מסכת הדליפות היא ככל הנראה מוצלחת. אמנם התופעה לא נפתרה סופית וספק אם אי פעם תיעלם (ראו מסגרת), אבל בכל זאת נמצא הטלאי שיאפשר את פתיחת האגף, גם אם באיחור ניכר ובמחיר לא קטן למשלם המסים.

החמצה של מקום

כל אלה הן רק הצרות הקטנות. הצרות הגדולות באמת הן אלה הבלתי הפיכות והעמידות בפני כל אלתור. שום שפן מהכובע לא יצליח לתקן כיום את ההחלטה האומללה לקבור את אולמות הקולנוע באגף החדש מתחת לפני הקרקע, החלטה שהשפיעה אנושות על עצם הווייתו הסינמטקית של המקום והסיבה שלכבודה התכנסנו והגענו עד הלום.

חוסר הבנה למהותו של סינמטק הפך את החוויה הקולנועית ללחוצה ומאולצת - עם ניחוח דק של טחב - ואת האגף בכללו למסדרון מעבר ונתיב מילוט בתום הקרנת הסרט, ולא מקום לשהות בו. וזה כולל גרמי מדרגות צרים המעוררים חרדה ממלכודת צפיפות או אש, מעליות שאינן יכולות ואינן אמורות לעמוד בקצב, דלתות פלדה עם כתובות מאיימות "דלת חירום" באווירת בונקר צבאי, מסדרונות מבוכים עקלקלים, ואולי נשכח עוד מכשול בדרך.

סינמטק אינו רק אולמות ואמצעי הקרנה, משוכללים ככל שיהיו. סינמטק הוא האופציה האחרונה שנותרה עדיין לחוויה קולנועית אחרת. אולי לא סינמה פרדיסו אבל גם לא סינמה סיטי או סינמה בסלולרי. מה בסך הכל היה צריך להיות כאן - חלל מזמין לחילוץ הצפייה מפסיביות מסתגרת, רקע הולם לשיחה בטלה עם מכרים מסרטים קודמים, הזדמנויות להתחכך באנשים שעושים את תעשיית הקולנוע, שולחן שאפשר להסב סביבו סתם מבלי להתחייב להזמנה במסעדה שקיבלה זיכיון על השימוש במרחב.

כל אלה אינם סרח עודף לפעילות הסינמטק אלא עצם הצידוק לקיומו, ולא צריך בשביל זה אפילו מראה אחת ולא שום קשקוש על אריחי הריצוף. למי יש חשק להיפגש ולהסב ולפטפט בין דלת חירום למסדרון מילוט. גם הספרייה, שכבר ממוקמת במפלס הכניסה, מחמיצה פנים. איזו החמצה של מקום.

הסינמטק ממוקם בפתחו של אזור הרותח כיום ממתחמי נדל"ן יוקרה ו"התחדשות עירונית" שהיו יכולים לפרנס כמה וכמה תנועות מחאה: מתחם שרונה ומתחם השוק הסיטונאי, המשווקים כפרויקטי היוקרה המדוברים ביותר בישראל, וכיכר גבעון, המאיימת להיהפך למעין נמל תל אביב מפונפן במרכז העיר. על הרקע הזה רק מתבקש לפנטז על סינמטק ברוח אחרת שהיה ראוי שייבנה בשכונות הדרום, הרחק מבעירת הנדל"ן, ויסביר פנים לקהלים פחות מובנים מאליהם.

במצב הדברים כפי שהוא, לא נותר אלא להמתין ולראות אם ייצא משהו טוב מהשיפוץ של בניין הסינמטק הקיים, שאין סיבה בעולם להתרפק עליו כפי שהוא, ומהחיבור המובטח בין שני האגפים, ולקוות שהכיכר המחודשת תתעלה על הכיכר הישנה והלא טובה, שגם אליה אין טעם להתגעגע, ובכל מקרה, להמשיך לשמור אמונים לסינמטק כבימים ימימה, יהיה מה שיהיה.

עוד כתבות בנושא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו