בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

היכל הזיכרון הלאומי מפקיע את הצער לשורות הלאומנות

תוכנית האנדרטה בהר הרצל עושה שימוש בקלישאות אדריכליות, שאינן נופלות במאום מהקלישאות של רטוריקת השכול הממלכתית

63תגובות

"אם יש פרויקט המצדיק יצירת מצב נפשי הרי זאת אדריכלות ההנצחה. האתגר המרכזי היה למצוא את האמצעים האדריכליים המתאימים ביותר להעצמת החוויה המתאימה למעמד ההנצחה" - ­ כך אומרים האדריכלים מיכל אשכולות ואיתן קימל ממשרד קימל-אשכולות, המתכננים של "היכל הזיכרון הלאומי" החדש בהר הרצל, עם אישורו בשבוע שעבר של המיזם על ידי ממשלת ישראל.

דברי ההסבר של המתכננים אומרים הכל ואין צורך לקרוא בין השורות. הדגל שאליו נקראה האדריכלות אינו רק הזיכרון וההנצחה והצער ­ - לשם כך ישנם ברחבי המדינה אלפי אתרי זיכרון והנצחה מקומיים ­ - אלא הפקעתם לשירות הלאום ולנוכח האקלים הפוליטי הנוכחי, לשורות הלאומנות. הרי איזה עוד צורך אחר ישנו ב"העצמת החוויה" מעבר למה שהיא ממילא.

מודל היכל הזיכרון

לצורך המשימה לוקטו ממחסני הנצח של אדריכלות השכול והזיכרון לדורותיה שלל קלישאות שאינן נופלות במאום מהקלישאות של רטוריקת השכול הממלכתית ומשמשות לה רקע הולם. מה אין לנו כאן: מוטיב ההתחפרות וההתרפקות על קרקע ומוטיב העלייה השמימה, מוטיב הספירלה, מוטיב האבוקה והנר, מוטיב קיר הזיכרון ומוטיב כותל הדמעות, שאבניו מתפקדות כאן כלוחות הנצחה שמיות אישיות. מבין המוטיבים לא נפקד גם מקומו של הפטנט הטכנולוגי התורן: כל לוח הנצחה יואר כבמטה קסם ביום השנה של כל חלל על רקע תפילת קדיש ממוחשבת. מוטיב האפקט הטכנולוגי הוא מניפולציה בדוקה ומנוסה לסחיטת הרגש ולשיתוק התבונה, כפי שמעיד הגימיק של הנר בעל אינספור ההשתקפויות באנדרטת יד לילד ביד ושם, אחד משיאי אדריכלות הקיטש והמוות.

המועד שנבחר לאישור התוכנית להיכל הזיכרון הלאומי בממשלה, בימים הנוראים שבין יום הזיכרון לשואה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הוא מניפולטיבי כשלעצמו. כשהציבור שרוי בצער ומשהה את חוש הביקורת, אפשר היה לחתום שהסוגיה הטעונה תעבור בשקט ללא מחלוקות וויכוחים מיותרים. ואכן, העם לא הכזיב ולא התווכח.

הרעיון של הקמת אתר הנצחה מונומנטלי מרכזי לחללי כל המערכות עורר מחלוקת ציבורית נוקבת רק לפני כשני עשורים כאשר היה אמור להיבנות בהר איתן. התוכנית ההיא בוטלה בתקופת כהונתו של יצחק רבין כראש ממשלה, אם בלחץ דעת הקהל ואם משום שלבו של רבין לא היה נתון למונומנטים מעין אלה. עכשיו הרעיון חזר שנית, בדלת הקדמית ­ - אמנם במתכונת מצומצמת יחסית אבל עדיין היכל, מרכזי, לאומי ­ - וכאמור מבלי שעורר מרבצו אפילו גל אחד של ויכוח בונה.

החיילים הפשוטים

אתרי הנצחה לחללי מערכות צבאיות הם תופעה חדשה יחסית. עד ראשית המאה הקודמת זכו בהנצחה בעיקר מדינאים ומצביאים עטורי תהילה ועתירי ניצחונות. רק אחרי מלחמת העולם הראשונה, וביתר שאת אחרי מלחמת העולם השנייה, אתרי זיכרון מנציחים גם חיילים "פשוטים" ששילמו את המחיר. מרביתם מתו לריק במלחמות שווא.

עיצוב הזיכרון נוגע בעצבים חשופים אישיים ופוליטיים גם בחלוף שנים ודורות, ומלווה במחלוקות נוקבות בכל הזירות, הן על אופיו של העיצוב והן על עצם האפשרות לייצג באמצעותו "את מי שאינו ניתן לייצוג". הוויכוחים מסביב לאתר הזיכרון בגראונד זירו בניו יורק שנחנך ב‑2011, ומסביב לאנדרטת השואה המרכזית בברלין שבנייתה הסתיימה ב‑2005, נמשכים עד היום כשהאתרים כבר עומדים על תלם. ואלה רק הדוגמאות הקיצוניות והסוערות ביותר.

הקול הבולט והמעניין בשנים האחרונות בדיון על עיצוב הזיכרון הוא של ההיסטוריון האמריקאי ג'יימס יאנג, שנמנה עם חבר השופטים בתחרות לתכנון האנדרטה בברלין ומטיל עד היום ספק בצידוק להקמתה. לבחירת התוכנית הזוכה של האדריכל פיטר אייזנמן קדמו יותר מעשר שנים של ויכוחים ומאות שעות של דיוני השופטים. לבסוף הכריז יאנג כי "יותר מאשר מונומנט לאומי מרכזי, אני מסתפק לחלוטין בוויכוח לאומי על אופן ההנצחה".

אמנים עכשוויים רבים בגרמניה העוסקים בזיכרון רואים באנדרטה מוגמרת וסופית המשך ישיר של "ההיגיון הפשיסטי". הדרך להיחלץ ממעגל הקסמים, סבור יאנג, תהיה איפוא מונומנט אנטי-מונומנטלי "המופנה נגד עצמו". בהיכל הזיכרון הלאומי בהר הרצל, כמו באתר ההנצחה לשואה בברלין, נבחרה בבירור האופציה המונומנטלית, "העצמת החוויה".

אי-פי

מול ההיגיון של היכל הזיכרון הלאומי, מציבה דווקא רשות השידור הממלכתית אופציה אנטי-מונומנטלית משלה. זה שנים ביום הזיכרון מתקיימת בערוץ הציבורי 33, בשולי הסקאלה וכמעט בחשאי, הקרנה ברצף של שמות כל חללי מערכות ישראל, היוצרת במשך שנים "היכל זיכרון" אלטרנטיבי. זהו היכל ללא קירות וללא ארכיטקטורה. הוא אינו מותיר עקבות בשטח, הרי תמיד אפשר ללחוץ על השלט ולהחשיך את המסך, אבל מותיר הרבה מקום למחשבות. משנה לשנה וממלחמה למבצע, וככל שמדינת ישראל ממשיכה להתחפר בעמדותיה ומספר החללים עולה, כך הולכות ומתמעטות שניות המסך המוקצבות לכל הרוג. מול הזמן המתקצר בקצב מואץ, המסקנה האחת והיחידה היא שצריך לשים קץ למעגל השכול ולמה שמסובב אותו כי עוד מעט כבר לא יישארו שניות.

אדריכלות עם שכול | נועם דביר>>>



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו