סיבה לגאווה: 3 הצעות להרחבת המרכז הגאה בת"א

סטודנטים במכון אבני גיבשו דרכים להוסיף קומה במבנה המרכז בגן מאיר. אחדות מההצעות יוצגו בתערוכה "הקומה הרביעית יוצאת מהארון"

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים8
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

"מבחינתי שכל הבניין יהיה עטוף בדגל הגאווה. זה מה שמאחד אותנו וזה מי שאנחנו. צריך שהבניין יצעק את זה".

"להתחבר לסביבה? לא. אנחנו בולטים ורוצים בניין בולט. שיידעו שאנחנו כאן. לא הייתי צובעת את הבניין בוורוד, אבל זה התפקיד שלכם למצוא כיצד הבניין ישדר נוכחות. את הברוטליזם תשאיר לחברים שלך הארכיטקטים".

"אנחנו בדיוק כמו כולם. זה מופרך לחשוב שהומואים מעדיפים סגנון עיצוב כזה וסטרייטים אחר".

"אני מדמיינת את הכל מזכוכית. זה מעביר מסר שאנחנו לא מתחבאות ושאין לנו מה להסתיר. אנחנו לא מפלצות ואין לנו קרניים, אנחנו אנשים מהשורה, זה הרעיון".

"פתוח זה טוב, נוכל לנשום כאן. אבל יש הרבה בארון אז אי אפשר".

"אנחנו מאוחדות. דה-קונסטרוקטיביזם בהחלט יתאים לנו".

"העיצוב של הבניין הקיים, למרות השיפוץ, עדיין משדר מוסדיות. אנחנו רוצים להגיע למקום שמשדר בית, סלון של מישהו, אפילו את גן העצמאות בימים הטובים, שאנשים באו עם שתייה וישבו על הדשא וכולם פגשו את כולם כי לא היה מקום אחר".

המרכז העירוני לקהילה הגאה בתל אביב. חשוך וצפוףצילום: דודו בכר

"הכי חשוב זה מעלית ועוד שירותים. בלי זה אין הצדקה לתוספת".

"שירותים בעבורנו זה לא רק שירותים. חלקנו נכנסים למקום הזה בתור גברים או נשים ויוצאים ממנו למפגשים בתור משהו אחר. זה לא נוח להחליף מכנסיים ולא כל שכן את הזהות שלך בתא של מטר על מטר עם אסלה".

אז מה זה בשבילנו הרגשה של נוחות? פינת ליטוף, שלכל אחת יהיה ללטף הומו אחד, לסבית אחת וטרנסג'נדר".

"אני חושבת שחשוב שיהיה מקום נעים שלא ידמה לכיתה או למתנ"ס".

אלה, בתמצית, הקולות שעלו במפגשים בין באי המרכז העירוני לקהילה הגאה בתל אביב לבין סטודנטים בסטודיו לאדריכלות קהילתית במכון אבני לאמנות ועיצוב, לקראת הכנת תוכנית להרחבת בניין המרכז בפתחו של גן מאיר בתל אביב. לאור התובנות הללו, הרעיונות, התגובות, החזון, הדמיון והפנטסיות, גיבשו הסטודנטים, בהנחיית האמן גיל דורון והאדריכל אסף אשרוב, הצעות לתוספת קומה במבנה הקיים. הן כמענה לצורך בשטחים נוספים לפעילות המרכז והן כמענה לצרכים הספציפיים של חברי הקהילה וקבוצות שונות בתוכה.

תוצאות המפגש והעבודה בסטודיו לאדריכלות קהילתית במכון אבני, המוצגות בימים אלה בתערוכה במרכז, הן דגם לשיתוף קהילתי פורה ומעורר השראה בתכנון. סיורים מודרכים בתערוכה יתקיימו בימי שישי ושבת הקרובים, במסגרת פסטיבל האדריכלות "בתים מבפנים" המתחיל היום. במסגרת התערוכה, שכותרתה - הבלתי נמנעת כנראה - היא "הקומה הרביעית יוצאת מהארון", יוקרן גם סרט המתעד את תהליך התכנון ומפגשי ההכנה. אין ספק שברקע גם יהדהדו תמיכתו של נשיא ארצות הברית בנישואים חד מיניים ובעקבותיה הסדקים שאולי נבעו גם בחומת השמרנות הפוליטית בישראל.

פרויקט המכולות של שחר דקלו

בתערוכה מוצגות שלוש מההצעות שגובשו בסטודיו. העבודות של הסטודנטים שחר דקלו, עדי כהן וסיון שפירו מייצגות את אופי המשימה, היעדים וההעדפות של קבוצות שונות בקהילה הגאה - קבוצת המבוגרים 60+, קבוצת הטרנסג'נדרים, קבוצת הנוער הגאה ועוד. כך, לדוגמה, מול הרצון להפגין נוכחות ו"לכבוש" את המרחב הציבורי, ישנו הצורך "במקום בטוח ומוגן ליצירת קשרים ואינטראקציה אינטימית", דברי ממלא מקום ראש המרכז דודו גוטליב. לדוגמה הוא מזכיר את הרצון של קבוצת הטרנסג'נדרים, שלא משותף לכל הקבוצות, בשירותים משותפים, "כי לפעמים קשה לדעת מהו המגדר".

"פרויקט המכולות" של שחר דקלו מעניין במיוחד. העיצוב מדויק, פתוח לסביבה, חסכוני ואיקוני כאחד, והגישה אקולוגית ומהפכנית ביחס לבנייה בישראל. התוכנית מבוססת על שימוש חוזר בקונטיינרים במצבם המקורי, ללא חיפוי, והסבתם לצרכים שהוגדרו בתכנון. החומרים ושיטת הבנייה מאפשרים להפחית במידה ניכרת את ההפרעה להתנהלות הסדירה של המרכז בזמן הבנייה ומפחיתים את העלות המשוערת בכמחצית לעומת ההצעות האחרות. ההצעה של עדי כהן, "הגן וקוביית הזכוכית", היא פרפראזה על סגנון ה"באוהאוס" של הבניין הקיים ויוצרת חלל מוגן מסביבתו. "פרויקט המעטפת", ההצעה של סיון שפירו (שלא ראיתי), "מתכתבת עם אדריכלות הנוף של גן מאיר ומעניקה למרכז נוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה".

המרכז הגאה הוקם ב-2008, במלאת עשור למצעד הגאווה הראשון בתל אביב. את הבניין תיכנן האדריכל בוגר הבאוהאוס שמואל מיסטצ'קין ב-1940. במקורו היה בית הנוער הלומד ובשנים האחרונות איכלס את בית הספר המקצועי דב הוז. הבניין הקיים שופץ לאחרונה במימון עיריית תל אביב וחלו בו שינויים. בקומת הקרקע פועל בית קפה נחמד, גם אחרי השיפוץ וההסבה לשימוש הקהילה.

ראשיתו של פרויקט הקומה הרביעית בפנייה של המרכז העירוני למחלקה לאדריכלות הפנים במכון אבני לסייע בתכנון ועיצוב קומה נוספת להרחבת הבניין הקיים. למשימה נרתם הסטודיו לאדריכלות קהילתית, המקדם מודעות חברתית בתחום העיצוב ומתקשר בדרך כלל ללייף סטייל ולוקסוס. בשנים האחרונות יזם פרויקטים משותפים עם תושבים וקהילות שאינן זוכות בדרך כלל לייצוג בתכנון. בין השאר, הרחבת דירות בשכונת ג'סי כהן בחולון ועיצוב חצרות בבתי ספר יסודיים ביפו. הפרויקטים מתקיימים בתנאי שטח במטרה להעצמת הקהילות וחשיפת הסטודנטים עצמם לעבודה מחוץ "לחומות האקדמיה". דורון ואשרוב מעידים כי העבודה על הרחבת בניין המרכז הגאה היתה מורכבת יותר מכל פרויקט אחר שהנחו בסטודיו במכון אבני.

"הגן וקוביית הזכוכית" של עדי כהן

במפגשים עם באי המרכז הגאה התוודעו הסטודנטים למגוון הציפיות והצרכים, הסותרים זה את זה לעתים, של קבוצות שונות בקהילה הגאה. הנושאים שעלו היו רחבים. מן ההיסטוריה של הבניין עצמו, דרך הקשר בין אסתטיקה, מגדר ומיניות ועד שיתופי הפעולה והקונפליקטים בין האינטרסים של באי המרכז לאלה של הממסד העירוני (המרכז הוא בבעלות העירייה שגם מתקצבת את פעילותו).

"החבר'ה כאן לא אוהבים את המקום", אומר גוטליב, "כי הוא חשוך למדי וצפוף, יש מחסור בחללים ציבורים למפגשים והתחרות על כל סנטימטר גדולה, אבל בעיקר כי הוא משדר מוסדיות. פעם גן העצמאות היה המרכז הקהילתי שלהם ויש להם זיכרונות של מקום פתוח. גם אחרי שיבנו וירחיבו, זאת לא חלופה למרחב ציבורי פתוח. עם זאת, יש צורך במרחב המוגן הזה. גטו זה לפעמים גם דבר טוב. הפרויקט משקף את הרצון של הקהילה להיכנס למיינסטרים אבל להגדיר אותו מחדש".

הסטודנטים התבקשו לא רק להיענות למגוון החזונות והמאוויים אלא גם לעמוד בדרישות התכנון ובתקנות הבנייה ולהתמודד עם מגבלות תקציביות. במרכז מקווים שאחת מההצעות תצא מהכוח לפועל ואכן תיבנה בסיוע העירייה או תורמים פרטיים. פסטיבל "בתים מבפנים", שיחשוף את ההצעות לציבור, ואירועי חודש הגאווה בחודש הבא המצטרפים להתחדשות המחאה החברתית בקיץ הקרוב אולי ישמשו רוח גבית לתקוות ולתוכניות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ