בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החומרים שמהם עשויה הישראליות

חיפויי פורמאיקה, מקלטים ריקים ואריחי אקרשטיין: "ההתחלפות", סרטו של ערן קולירין העוסק באדם שניתק מהקשרו, מעמיד במרכזו גם את המרחב

6תגובות

הרגע שבו גיבור סרטו של ערן קולירין "ההתחלפות" - הסרט הטוב ביותר המוצג כרגע בבתי הקולנוע, והמרתק ביותר בניגוד לשמועות, וצופים מעטים מדי יראו אותו לפני שיירד מהמסכים - מתנתק מחיי השגרה ויוצא למסע קיומי אל מחוץ למציאות, הוא הרגע שבו הצופה ביושבו בכיסא יוצא למסע משלו ונתלה בנקודת המבט הארכימדית כדי לגלות את החומרים שמהם עשוי המרחב הסובב אותו, ואת ישראליותם.

הסרט לפיכך הוא לא רק על אדם שניתק לפתע מהקשרו, אלא סרט על המרחב הישראלי עצמו, כרקע וכגיבור ראשי בפני עצמו. מהו מרחב ישראלי היא שאלה שלא מפסיקה להישאל בשיח האדריכלי בישראל. "ההתחלפות" מגיש בזאת מענה משכנע, מגובה ברפרטואר עשיר של חומרים שמהם עשויה הישראליות, ולא היה מבייש מפרט מקצועי טכני כהלכתו.

אמנם הישראליות של המרחב בסרט היא אחרי הכל זו של שכונת רמת אביב בתל אביב, שכונה יהודית, אשכנזית, מבוססת והומוגנית למדי שנבחרה כזירת ההתרחשות של הסרט מכל המקומות בארץ, ואמנם היא נטועה עמוק בארכיטקטורה של שנות ה-70, אבל אין להמעיט בישראליותה. היא אינה עלובה וממורטטת מדי כמו שבדרך כלל אוהבים להציג אותה באמצעים אמנותיים, ויחד עם זאת גם לא מפוארת ונוצצת כפי שהיה אפשר אולי לצפות ממיקומה בגיאוגרפיה העירונית החברתית והכלכלית. סתם ישראליות שהסרט מציץ עליה ועוקב אחריה ונטפל אליה מנקודת מבט חיצונית ומנוכרת, באירוניה טראגי-קומית וברזולוציה גבוהה ומדויקת עד אחרון משטחי ריצוף הגרנוליט מתחת לחלון חדר העבודה של הגיבור, דוקטורנט לפיסיקה באוניברסיטת תל אביב.

ורד אדיר

ובאמת מה יותר ישראלי מגרנוליט, תמצית המקום הזה, שבו מסתופפים בכפיפה אחת גם בטון וגם חצץ, הוא גס ומחוספס, סרוק במסרקות ברזל, נראה כמו אחרי הפצצה ונכון לכל פצצה. גרנוליט הוא מה שעושה את כיכר רבין למה שהיא, והוא מה שמרצף את שביל הבריחה של גיבור הסרט משגרת חייו. בריחה שלא מתממשת בפועל וחוזרת בלופ לנקודת ההתחלה, אם מותר להציע סוף לסרט ללא סוף. בסוף תמיד יחכה לו הגרנוליט. ישראלים למהדרין, מגוחכים ומשעשעים, הם גם מכסי הביוב הגזורים במדרכות ומתחזים למכסי גרנוליט כדרך שמדיחי כלים, תנורי בישול ומכשירי מיקרו מסתתרים מאחורי מצג שווא של ארונות במטבחים ביתיים. מה יכול להיות יותר ישראלי מזה.

ישראלים הם גם חיפויי פורמאיקה דמויית עץ במעלית בבניין הרב קומתי הישראלי שבו מתגורר הגיבור, ואריחי שיש פקיעין עתירי גידים חומים בלובי של חדר המדרגות, והבטון החשוף שנמרח בצבע אפור כדי לכסות בו את צלקותיו, סמל עגום נפש לכישלון החרוץ של החומר שהטביע חותם על מדינה שלמה. אה, ואריחי האקרשטיין, והחיבורים בין כל חומר לכל חומר אחר ביצירתיות שיפוצניקית שאין שני לה, והאספלט המצולק, ופרופילי אלומיניום בגוון תקופתי. הרבה ישראליות, שאדריכלים בוודאי מכירים באופן אינטימי בעבודתם, משוקעת גם בדגם הקרטון של בית ישראלי שבונה אשתו של הגיבור, ארכיטקטית בראשית דרכה, שמסבירה את יצירתה לבן זוגה בסדרה של הגדרות ממילון הקלישאות האדריכלי: חלל, מואר, חזית נקייה.

 

ישראלי עד לשד עצמותיו הוא המקלט הריק במרתף בניין המגורים שבו הגיבור הראשי עודד (רותם קינן במשחק הבעות מושלם) ושכנו האקסצנטרי יואב (דב נבון) מעבירים לילה ישראלי על רצפת בטון ישראלית עם שק"ש ישראלי ושמיכה צבאית ישראלית לאור תאורת חירום ניאונית ישראלית בפארודיה ישראלית על אחווה גברית מילואימניקית ישראלית. נוף ישראלי אסלי בזכות עצמו הוא משחק המטקות על חוף ים תל-אביבי כפרפראזה ישראלית ערסית למשחק הטניס ללא כדור האירופי האריסטוקרטי בסרט המופת "יצרים" של אנטוניוני. הפער שבין הרקע למשחק המטקות לבין זה של משחק הטניס היא הערה אירונית מובלעת בזכות עצמה על המרחב הישראלי, אם כי נדמה שאפילו הבמאי האיטלקי המהולל היה חותם בשתי ידיים על הסצינה המתורגמת.

שכונת רמת אביב ב"ההתחלפות" מעולם לא חלמה שהיא יכולה להיות ישראלית כל כך, ובלתי תל-אביבית כל כך. גיבורי הסרט אמנם גרים בעיר הגדולה אבל איפה הם ואיפה רוטשילד. רמת אביב עצמה אינה רמת אביב הנובורישית והנוצצת מטורי הרכילות עם רכבי השטח בחנייה של הקניון היוקרתי, אלא שכונה מכמירת לב כמעט של מעמד הביניים פלוס מינוס כמו שהיתה בראשיתה בשנות ה-70, עם חיפויי אבן דקיקים וזולים למראה, גימורים מרושלים, עציצי פילדנדרון מפלסטיק בלובי של חדר המדרגות, ועם השכן יואב בסצינת ספונג'ה מטורללת היוצא ברגליים יחפות ובמכנסיים מקופלים מעל הקרסולים, מופשלים למאבק עד חורמה בכל כתם וגרגיר אבק בנחישות של עקרת בית מהפרוורים. איפה כאן עוזרת בית מאוקראינה.

עולם זר ומוזר

רמת אביב היא המרחב האידיאלי לסרט "ההתחלפות". מרחב מודרני ללא תכונות שלא הספיק עדיין לצבור די מיתולוגיה ונוסטלגיה ולא נכנס לקונסנזוס כמו מרחבי הבאוהאוס והפרויקט הישראלי. לרמת אביב עדיין לא מתגעגעים כך שהיא לגמרי משכנעת כמקום שרוצים להיחלץ ממנה וכמלכודת קסמים שבה נדון גיבור הסרט להמשיך לדשדש בלופ שדות הגרנוליט לנצח. ייתכן שכדי לצאת מהלופ, היה על הגיבור להרחיק לכת הרבה מעבר לגבולות הגרנוליט ולרדת בתחנת האוטובוס הלא נכונה, לא בקצה רמת אביב המוגנת והמגוננת כפי שהוא עושה על פי התסריט, אלא בקצה העיר, בעולם האחר, הזר והמוזר בדרום העיר, שמולו גם חיבוטי הנפש הקיומיים ביותר היו נראים לו כצרות של רמת אביב. אבל אז זה היה סרט אחר לגמרי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו