אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

לכל אגדה אורבנית יש חיים משלה וסוף משלה. כתבה עגומה ומעוררת מחשבה בעיתון האמריקאי המקוון "אטלנטיק סיטיז", העוסק בתכנון עירוני, מצביעה על סדקים שניבעו בסיפור ההצלחה האורבני הגדול בעשורים האחרונים - ­ הנס של קוריטיבה. בירת מדינת פאראנה בדרום ברזיל, עיר מוכת עוני ופשע ושקועה עד צוואר בבעיות סביבתיות קשות, נהפכה בזכות תכנון עירוני חכם לעיר משגשגת שהקדימה את זמנה בעקרונות בני קיימא והיתה אות ומופת לעשרות ערים אחרות שהלכו בעקבותיה.

קוריטיבה היא גם סיפור תקשורתי טוב, אגדה אורבנית של ממש ­ כשם הפרק שהקדיש לה ניצן הורוביץ בסדרה התיעודית "העולם הבא" ששודרה ב‑2008 בערוץ 10. בזכותה של הסדרה ובזכות התלהבותו הגורפת של הורוביץ התוודעו רבים לקיומן של העיר ושל האגדה. ממרחק הזמן התברר שההתלהבות היתה גורפת מדי.

אגדת קוריטיבה נודעה במיוחד בזכות מערכת תחבורה ציבורית מפוארת, סוגיה המטרידה כיום את מרבית הערים בעולם ובכלל זה בישראל, שהיתה מרכיב עיקרי במהפך. המערכת המושתתת על קווי אוטובוס מהירים ­ BRT, השועטים בנתיבים מיוחדים להם, עירערה על הפתרון המקובל של תחבורה ציבורית מסילתית, רכבת קלה עילית או רכבת תחתית, וקצרה הצלחה ללא תקדים.

קווי האוטובוס בקוריטיבה הם רבי קיבולת כמו רכבת קלה ויעילים כמו רכבת תחתית, אך זולים ממנה פי 100. המערכת, על תחנותיה המוגבהות המעוצבות בסגנון היי-טק חללי ועל אוטובוסיה הצבעוניים, נהפכה לשם דבר בזכות עצמה, לאיקונה וללוגו של העיר. זאת, לצד פעולות פרוזאיות לכאורה כמו הפרדה ומיחזור של אשפה (תמורת שובר נסיעה באוטובוס), שימור מרקמים עירוניים היסטוריים, רשת של שבילי אופניים ופארקים ציבוריים.

מעל הכל היתה זאת האמונה בכוחו הכל יכול של התכנון, שבחלוף הזמן התברר שהיתה לקוריטיבה לרועץ, גם אם אין להמעיט בהישגים. מחקרים ומאמרים שפורסמו לאחרונה, ביניהם כתבתה של פלאבי האלאיס ב"אטלנטיק סיטיז", מגלים סימני משבר: ירידה ניכרת נרשמה בשימוש בתחבורה הציבורית, שתעריפיה התייקרו ותחזוקתה הידרדרה; שימוש הולך וגובר בכלי רכב פרטיים, ששיעור ההחזקה בהם בעיר כיום הוא הגבוה ביותר מבין בירות המחוזות בברזיל; הזנחה של שבילי האופניים והפארקים, שנותרו ריקים ברובם; עלייה בשיעורי הפשיעה באופן יחסי לעיר שציפו ממנה לגדולות.

המתכנן האורבני ז'וסה דה פאריה, העובד בקוריטיבה ומצוטט בכתבה, הסביר: "השיח מסביב לקוריטיבה מתעלם בכוונה תחילה מנושאים בעייתיים ותורם ליצירת דימוי של עיר שפתרה את כל בעיותה באמצעות התכנון". אלה בלי ספק חדשות מטרידות שחורגות מעבר לגבולותיה של העיר.

תחבורה ציבורית בעיר קוריטיבהצילום: ויקטור סוארס מוריו

 להחדיר מחטים

המוניטין של קוריטבה נבנו לא במעט על דמותו ופועלו של חיימה (ז'יימה) לרנר, אדריכל ומתכנן ערים וראש העירייה המיתולוגי שלה בשלוש קדנציות ­ לא רצופות ­ מראשית שנות ה‑70 במשך כ‑20 שנה. לרנר, שחתום אישית על הצלחתה של עירו, נחשב כמי שהמציא מחדש את המרחב העירוני על פי כללי התכנון בן הקיימא ­ תחבורה ציבורית, הפרדת אשפה, עירוב שימושים, מגורים בקרבת העבודה ועוד.

הוא היה בין הראשונים שהצביעו על העיר ועל הצפיפות העירונית לא כעל הבעיה, אלא כעל הפתרון. כפי שהכריז, "העיר היא המפלט האחרון של סולידריות" ו"המענה למרבית הבעיות האנושיות טמון בערים שלנו". עקרונותיו בוצעו באמצעים פשוטים ולא בפרויקטים מנקרי עיניים, ועירו שימשה דוגמה להצלחת עקרונות העירוניות החדשה בעיר גדולה ומורכבת. הצלחתו בקוריטיבה הפכה אותו לגורו של התכנון העירוני.

לרנר הוא דמות רבת פעלים בזירה המקומית והבינלאומית, מרצה מצוטט וכריזמטי, כפי שנוכחו לדעת גם רבים ששמעו את הרצאותיו בישראל. הוא ביקר כאן פעמים רבות, אורח חובה בכנסי תכנון. קוריטיבה נהפכה כמעט לעיר משלנו אף על פי שמעטים ביקרו בה בפועל וספק אם היו יכולים לקבל תמונה מלאה על הנעשה בה. לרנר הגדיר את דרך הפעולה שלו כ"אקופונקטורה אורבנית" ­ "הזרמת אנרגיות חדשות על ידי החדרת מחטים של פעולה עירונית".

חיימה לרנר. "העיר היא המפלט האחרון של סולידריות"צילום: ויקטור סוארס מוריו

כדי לחולל מהפך אמיתי הוא התחיל "מלמטה", מתלמידי בית הספר, והכניס למערכת החינוך ערכים אזרחיים, תכנון עירוני ולימודי סביבה. מספרים שילדים בקוריטיבה לימדו את הוריהם על אשפה. טענתו המרחיקת לכת היא ש"כל עיר בעולם יכולה להשתפר בפחות משלוש שנים" ­ אבל ככל הנראה קשה להתמיד לאורך זמן.

עיקר הכשל באגדת קוריטיבה טמון לטענת המבקרים במה שהם מגדירים מדיניות חברתית "נוקשה ושמרנית" ­ או בעצם העדר מדיניות חברתית ­ שהובילו לתופעה צולבת של ג'נטריפיקציה, התייקרות ופירוור ולהתפוררות השלד התכנוני. התכנון העירוני התמקד בעיקרו ביצירת עיר "פורמלית" לבני המעמדות הכלכליים והחברתיים המבוססים, בעוד אוכלוסייה מעוטת יכולת נאלצה להסתופף ב"מרחבים האפורים" שמחוץ לה בתנאים "בלתי פורמליים", הרחוקים מסיפור ההצלחה.

ההצלחות של ה"אקופונקטורה" ­- פארקים, רחובות להולכי רגל, אזורי שימור ­- אינן פתוחות ברובן לתושבי הפרוורים, מרביתם ממעמד כלכלי נמוך. כ‑15% מאוכלוסיית העיר מתגוררים במשכנות עוני וכ‑80% מתושבי המטרופולין משתכרים שכר מינימום.

כמו ערים אחרות בברזיל בשני העשורים האחרים, קוריטיבה עוברת תהליך מואץ של פירוור כתוצאה מצמיחה מהירה של מעמד הביניים. מסביב למרכז העיר, המתוכנן לפי הספר של תכנון בן קיימא, צמחו פרוורי שינה, רבים מהם לאוכלוסייה מעוטת יכולת, בניגוד לעקרונות המנחים ובראשם עירוב שימושים ותחבורה ציבורית.

על פי החוקרים, העיר לא צפתה את התהליך ולא נערכה להתמודד עם השלכותיו באמצעות תכנון אזורי כולל. סדר העדיפויות העירוני השתנה ונהפך ל"ניאו ליברלי", וסימניו העיקריים הם הפרטת התכנון והפרטת שטחי ציבור. יחד עם זאת, מוקדם מדי וקל מדי להספיד את האגדה, או כפי שאמרה פרופ' קלרה אירזבל מאוניברסיטת קולומביה, המצוטטת בכתבה: "יש לזכור את החדשנות והיצירתיות וללמוד מהן שאפשר להצליח".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ