שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

פסטיבל האדריכלות “בתים מבפנים” בירושלים יוצא לדרך היום בפעם השישית תחת הסיסמה “לפתוח את העיניים והראש לסביבה, לארכיטקטורה ולעיצוב”. ואולם על אף ההבטחה, עיני המשתתפים באירועי הפסטיבל ייפתחו באופן סלקטיבי בלבד וראשם לא יוטרד חלילה בעדויות מרשיעות לאמיתות מטרידות.

אם תל אביב של “בתים מבפנים” - שם התחיל הפסטיבל לפני כמעט עשור - היא בעיקרה עיר יאפית, מתברגנת ומתייקרת, הרי ירושלים של "בתים מבפנים" היא בעיקרה עיר מדומיינת א־מדינית וא־טריטוריאלית המתקיימת מחוץ לחלל ולזמן. מין ירושלים של מעלה כזאת שבה חיים בכיף זה לצד זה מזרח ומערב, ישן וחדש, התחדשות ושימור, זכוכית ואבן, חילונים, חרדים, נוצרים ומוסלמים - חלילה לא פלסטינים - באידיליה שמימית כוזבת ונטולת כוח כבידה פוליטי.

גדר ההפרדה בשכונת אבו דיס בירושליםצילום: ליאור מזרחי / באובאו

זאת תהיה היתממות לשמה לצפות מפסטיבל “בתים מבפנים” שיחרוג ממתכונת החגיגה האדריכלית של פסטיבלים דומים בעולם ויעמיס מטענים חורגים ועוכרי שלווה על המבקרים, שבסך הכל באו עד הלום כדי לספוג מעט נורמליזציה אדריכלית ותיירותית ולנקות את הראש עם מוזיאון רוקפלר ומוזיאון ישראל, הספרייה הלאומית בימיה האחרונים במשכנה ההיסטורי, מתחם תחנת הרכבת המתייפייף ועוד ועוד. מה גם שהפסטיבל מתקיים בחסות הממסד המוניציפלי.

עם זאת, ירושלים אינה עוד עיר, ופסטיבל אדריכלות בירושלים מחויב, מוסרית ומקצועית כאחת, לכלול באירוע “שכולו כבוד והוקרה לבוני ומתכנני ירושלים בכל התקופות”, גם את האופציה של מפגש עם המציאות הבלתי מכובסת של לאומנות וגזענות, אפליה והפרדה, והדרכים שבהן היא מתממשת במרחב העירוני.

גדר ההפרדה בין בית לחם לשכונת גילהצילום: ליאור מזרחי / באובאו

פסטיבל אדריכלות בירושלים לא יכול להיות רלוונטי ללא סיור אחד לפחות “להכרת ירושלים בראי האקטואליה” של עמותת "עיר עמים", החותרת כהגדרתה “ליציבות שוויון ועתיד מדיני מוסכם בירושלים”. העמותה ממוסגרת בתוך הקונסנזוס הציוני ויש להאמין שהעובדות כהוויתן, העדויות וההסברים, ההולכים מעבר לקלישאות השגורות, ייכנסו גם ללבו של המבקר הטיפוסי, הסקרן, ב”בתים מבפנים”.

סיורי העמותה הם כל מה שלא תראו ולא תשמעו בפסטיבל “בתים מבפנים”. הם מזמנים היכרות מודרכת ומוסברת כהלכה ב”מזרח ירושלים” - המקום והמושג - ומפגש בלתי אמצעי עם הסוגיות הבוערות המדיניות, האנושיות והתכנוניות בעיר, ומקיימים הלכה למעשה את ההבטחה לפתוח עיניים וראש לסביבה.

הסיורים של "עיר עמים" עוברים בשכונות ישראליות ופלסטיניות בירושלים וממחישים עין בעין את המדיניות שמאחורי “התפתחותה” של העיר מאז 1967, את היחסים שבין השלטון והאוכלוסייה הפלסטינית הנשלטת, ואת המציאות של אפליה וקיפוח כפי שכל אלה באים לביטוי מוחשי במרחב.

הסיורים פוקחים עיניים, וכן, הם עוכרי שלווה ולא נותנים מנוח גם למי שמכיר ויודע ושמע וקרא. "עיר עמים" חושפת, בלי כחל ושרק אבל גם ללא התלהמות קיצונית העלולה לעורר אנטגוניזם, את מה ש"בתים מבפנים" מתאמץ להסוות מאחורי “החזרנו את ירושלים למקומה ההיסטורי כבירה רוחנית ותרבותית וכמוקד עליה לרגל”, אם לצטט אחת מסיסמאות השיווק בפסטיבל.

גם סיורי העמותה הם עלייה לרגל. עלייה לרגל לעיר שנהפכה למפלצת מוניציפלית זוללת שטחים - כולל עשרות כפרים פלסטיניים הכלולים בשטחה, ועושה כל מעשה תכנוני העולה על הדעת כדי לסכל אפשרות ל”עתיד מדיני מוסכם”, וכל זאת ראיתי בעיני ושמעתי באוזני: הבנייה הישראלית במזרח העיר, ההתנחלויות בלב אוכלוסייה פלסטינית, החפירות והגנים הלאומיים ככלי להצרת אפשרויות הבנייה בעתודות היחידות לאוכלוסייה פלסטינית במזרח העיר, ליהוד המרחב ויצירת רצף טריטוריאלי יהודי כעובדות בלתי הפיכות בשטח. על התוכנית להקמת הגנים והפארקים שיכתרו את העיר העתיקה מופקדת הרשות לפיתוח ירושלים, השותפה גם לפסטיבל “בתים מבפנים”.

המסע של "עיר ימים" לאורך גדר ההפרדה בעוטף ירושלים מטלטל והכרחי יותר כל סיור שבתים מבנים יכול להציע. זהו מסע הכרחי במיוחד בימים אלה של ערב בחירות, שבהם הכיבוש שקוף אפילו לזרם המרכזי, וגם שם כבר לא רואים בהתנחלויות פשע. הגדר היא הפרויקט האדריכלי המשמעותי ביותר בירושלים בעשורים האחרונים והוא יורד לחייהם של מאות אלפים מאוכלוסיית האזור הפלסטינית - הרבה יותר מאשר גשר הרכבת הקלה והולילנד גם יחד, שם יבקרו משתתפי "בתים מבפנים". פסטיבל אדריכלות בעיר לא יכול להתעלם מקיומה של הגדר גם אם היא תקלקל לראש העיר ירושלים את “הרעיון של ‘אין לך יופי כיופיה של ירושלים’”.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ