שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

למה אדריכלים צריכים ללמוד קולנוע

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

ההתנכלות של עיריית תל אביב למוסך ותיק הפועל במתחם הנמל בעיר בתואנה שאינו מתאים ל”תמהיל”, כפי שפורסם השבוע ב"הארץ" היא מעשה בריונות מקומם, ולא משנה לצורך העניין מהם הפרטים המשפטנים הקטנים. זהו גם עוד ניסיון של הממסד לשלוט ביד רמה בחיי העיר ולהכתיב את צעדיה, ניסיון נואל וגם טפשי.

הרי ביום שגורמי השלטון והתכנון בתל אביב יצליחו לסלק כל תופעה עירונית שאינה מתאימה לתמהיל, לדחוק ממפת העירוניות כל תופעה עירונית סוררת וכל שארית מתמהיל אחר, מזמן אחר ומעולם אחר, ושליטתם במרחב העירוני תהיה מוחלטת, היא לא רק תחדל מלהיות עיר ללא הפסקה אלא לא תהיה עיר בכלל.

מתוך "בלייד ראנר". ההוויה העירונית על כל השכבות והקונפליקטים

המוסך הוא רק משל. “סרט קולנוע הוא עוגה בת 700 שכבות”, אמר פעם במאי הסרט “בלייד ראנר”. עיר כמו סרט קולנוע היא תופעה רב שכבתית. אולי לא בדיוק 700 שכבות, אבל די והותר כדי להכיל מוסך לרכב במתחם מלוקק כמו נמל תל אביב. אלא שבעוד רידלי סקוט ובמאי קולנוע גדולים אחרים השכילו להכיל בסרטיהם את ההוויה העירונית על כל השכבות והקונפליקטים שבה, על הטוב והרע והמנוכר, ולהפיק ממנה יצירה קולנועית מורכבת ומעוררת למחשבה, הרי הממונים על התכנון בעיר, אדריכלים ומתכנני ערים, ועדות התכנון וגורמים אחרים הנוגעים בדבר, כשלו מלהבין את החיים העירונים ומורכבותם. בהבדל מהקולנוע הם גם זוקפים לחובתם כשלון מהדהד בתקשורת עם תושבי העיר.

“אדריכלים ומתכנני ערים צריכים ללמוד קולנוע, לא כדי לעשות סרטים, אלא כחלק מתוכנית הלימודים המקצועיים. כמו שהם לוקחים או צריכים לקחת קורסים בסוציולוגיה ובתחומים אחרים הקשורים במקצוע”, אומרת חוקרת התרבות סיגל בר ניר, “מישהו שלומד תכנון ערים מחויב להיחשף לשפה קולנועית. הקולנוע מייצג את העיר ומבין את הקונפליקטים המובנים בחיים בעיר ובמרחב העירוני. זהו מקור השראה לתכנון עירוני, ומפתח להבנה מה זה אומר לתכנן בעיר ומה זה אומר לחיות בעיר - וגם להיפך. בעיני הסרטים הטובים ביותר של עמוס גיתאי שהוא אדריכל וקולנוען הם אלה שנוגעים בארכיטקטורה”. הקולנוע, מוסיפה בר ניר, קם ונופל על החוויה האנושית הן ביצירה הקולנועית עצמה והן ביחסי הגומלין עם הצופה. “אצל מתכנני ערים זה לא קרה”.

בר ניר מלמדת זה חמש שנים קורס על אורבניזם וקולנוע בבצלאל. היום היא תרצה על “הגבול הדק בין העיר והקולנוע” בכנס של מרכז ארכיג’וב, הפורטל הישראלי לאדריכלות תכנון ועיצוב. הכנסים של המרכז פתוחים לקהל הרחב אך מכוונים בעיקר לאנשי מקצוע בניסיון להרחיב גבולות וליצור הבנות. אדריכלות ותכנון ערים בהבדל מהקולנוע לא מדברים בשפת בני אדם. חרף כל הדיבורים על שיתוף הציבור בתכנון, איזה תושב עיר יכול להבין מה באמת התוכנית זוממת לעשות? פרדוקסלי ככל שזה יישמע, גם תיאורטיקנים ביקורתיים כמו הסיטואציוניסטים, היוצאים כנגד תכנון הערים המודרני, מדברים בשפת סתרים חידתית.

הזיקה בין אורבניזם וקולנוע היא היסטורית ותמטית. הקולנוע הוא תופעה עירונית. הוא צמח בשלהי המאה ה–19, במקביל לצמיחתה של העיר כתופעה מרכזית בתרבות האנושית. מתחילתו הקולנוע עסק הרבה בעירוניות, “לא רק כרקע לעלילה אלא כנושא המרכזי. השאלות שהחיים העירונים מעוררים הם שאלות אנושיות קיומיות שהקולנוע מעלה”, אומרת בר ניר, “הקולנוע נולד כאפשרות לתעד את המציאות ואת התנועה, הדינמיות, כמרכיב יסודי של המציאות ושל העיר, ומאפשר ריבוי נקודות מבט ומרחב של צפייה משותפת במובנים מקבילים לאלה של העיר”. שורת הדוגמאות כוללת בין היתר את הניאו־ריאליזם האיטלקי, סרטי וודי אלן, “בלייד ראנר”, “עיר האלוהים”, “מציצים”, “המשגיחים” וכמובן “מטרופוליס”.

העיר הקולנועית מטרופוליס של פריץ לאנג והעיר הקורנת של לה קורבוזיה, מסמלי המודרניזם, נולדו בערך באותה בתקופה, בעשורים הראשונים של המאה ה–20. שתיהן ערים אוטופיות, עתידניות, שבמידה כזאת או אחרת התגלגלו לערים אמיתיות. על הנייר, העיר הקורנת היא עיר מגדלים משורטטת יפה, מצוחצחת וטובלת בירק, אבל אין בה זכר לצד השני של המטבע האורבני, לתשתיות, לזיהום, ללכלוך, לעוני. מכונות שועטות בה בכבישים רחבים אבל שום חניון או מוסך לא נראה לעין. מול הסטריליזציה האדריכלית של העיר הקורנת, מטרופוליס הקולנועית חושפת את מה שהאדריכלות מסתירה, את העולמות התחתונים, את מי שמשלמים את מחיר הקידמה, ואומרת למעשה שמה שנקבר למטה סופו להתפוצץ למעלה.

מקור השראה מרכזי לחיבור שעושה בר ניר בין אורבניזם לקולנוע הוא משנתו ומחקריו של האדריכל רם קולהאס. בעיקר מאמרו הפרובוקטיבי “אז מה בעצם קרה לאורבניזם”, המכריז על פשיטת הרגל של תכנון הערים המערבי, והסרט האינטראקטיבי “קולהאס: לאגוס, מרחוק ומקרוב” ‏(wide and close‏), המתעד מחקר שעשה עם סטודנטים בעיר המאוכלסת ביותר בניגריה, ומסכם את הממצאים בהיקסמות - פטרונית יש לומר - מהכאוס האורבני כמרכיב מרכזי בחיוניותה של העיר, מכושר ההתארגנות העצמית, מהשווקים המאולתרים בפקקי התנועה האינסופים.

ללאגוס מתוספים בכל יום 21 תושבים חדשים. בסוף העשור היא תמנה 24 מיליון נפש ותיהפך למגה־סיטי השלישית בגודלה העולם. מצלמת הקולנוע של קולהאס מתבוננת בעיר מנקודות מבט שונות. מבטו של האדריכל הוא רק אחד מהם, לא החשוב ביותר. הצופה בסרט עובר בלחיצת כפתור בין המבטים, בין קרוב לרחוק, ומקבל תמונה דינמית של העיר שלא יכולה להתקבל בשום תוכנית אדריכלית סטאטית.

בר ניר רואה בכוריאוגרפיית המבטים הקולנועית “רמז לאפשרות להשתמש גם בתכנון בתנועתיות של מצלמת הקולנוע כדי להכיר את תמונת העיר מכל הבטיה”. מיקומו של המבט האדריכלי עין בעין עם שאר המבטים בסרט מוביל להבנה “שבתכנון עירוני כיום אין מלך, פילוסוף, תיאורטיקן, מהנדס עיר או ראש עיר שיש בכיסו פתרון אחד ויכול לשלוט בכל”. בהבדל מתכנון ערים, הקולנוע לא מחויב ל”פתרון” אלא לכל היותר להמציא “סוף” לסרט.

קולהאס עצמו כאדריכל וקולנוען, הולך על הגבול הדק שבין תכנון ובימוי. הוא מצביע על אוזלת היד של התכנון המערבי להתמודד מול מגה־ערים כמו לאגוס, שבהן הוא רואה את ערי העתיד הגלובליות שהמערב צריך ללמוד מהן, ומציע תחתיו אורבניזם חדש, עליז, ‏(ניטשיאני‏), קולנועי, אורבניזם כ”בימוי של האי ודאות”. במאמרו “אז מה בעצם קרה לאורבניזם” הוא קורא למתכננים לצאת לדרך חדשה בשורת המחץ “מאחר שאיננו אחראים עלינו להיות בלתי אחראים”. האם זהו לא צעד אחד רחוק מדי? האם זה לא באמת חוסר אחריות להיות בלתי אחראים?

בר ניר: “נכון, קולהאס הוא לא אחראי. אבל לוותר על שליטה לא אומר להסיר אחריות. ראש עיר לא יכול אמנם לשלוט על כל מה שנעשה בעיר אבל יש לו אחריות על מה שקורה בה גם מחוץ לשליטתו. כמו על פליטים או חסרי בית. אין ברירה אלא להפנים שקונפליקטים הם חלק מהעיר. אבל צריך להתבונן בקונפליקט ולזהות על מי צריך להגן, מי נפגע יותר, מי הזכויות שלו מופרות, מיהו החוליה החדשה ואיך אפשר להקטין את הפגיעה. צריך לתת לאחריות כלים ולשכלל אותה. במקום אסטרטגיות תכנוניות שליטות ומנוהלות מלמעלה, צריך להפעיל טקטיקות קטנות, חיבורים קטנים, בין אמנים לאקטיביסטים לבין מתכננים ואדריכלים. החיבורים האלה יכולים להציל את העיר”.

הכנס לקולנוע אדריכלות ועיצוב יתקיים היום ב–18:30 במרכז ארכיג’וב ברחוב הברזל 38 בתל אביב. זהו הכנס השמיני שמקיים המרכז וישתתפו בו בנוסף לבר ניר, הקולנוען עמוס גיתאי שידבר על שאלות של קולנוע וארכיטקטורה. האדריכל ירון גרנות המתמחה בעיצוב בתי קולנוע, על מהפכת המולטיפלקסים והמעצב האמנותי איתן לוי שידבר על חלל מעוצב בעולם דמיוני.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ