שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הספרייה הלאומית או הלאומנית?

מה גרם להדחתו המסתורית של האדריכל רפי סגל מתכנון הבניין החדש של הספרייה הלאומית, אחרי שזכה בתחרות? האם זה קשור לטענות שהוא שמאלני? להלן ההשערות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה

הדחתו של האדריכל ד”ר רפי סגל מתכנון הבניין החדש של הספרייה הלאומית אחרי שזכה בתחרות לתכנונו היא סיכול ממוקד לאור יום, שנעשה במחשכים. הסאגה בלתי מתקבלת על הדעת. מה בדיוק קרה שם? כיצד זה נבעט החוצה מי שעד לפני רגע זכה בתחרות תכנון יוקרתית חובקת עולם והיה יקיר הכל? האם השיקולים הם פוליטיים, מקצועיים, אישיים, משפטיים? לשאלות הללו ורבות אחרות אין הסבר מניח את הדעת מטעם הגורמים הנוגעים בדבר, החברה לבניין הספרייה הלאומית המנהלת את התחרות וקרן יד הנדיב האמורה לממן את הקמתו.

בהיעדר הסבר רשמי ופומבי למהפך הדרמטי, הדרך פרוצה לחרושת של שמועות, ספקולציות ותיאוריות קונספירציה. לו היה זה עוד פרויקט נדל"ני מהשורה היה אולי אפשר לעבור על כל זה במנוד ראש. מה עוד חדש? אבל הספרייה הלאומית היא לא עוד פרויקט נדל”ני מהשורה. ומהגורמים נשואי הפנים המעורבים בו - קרן יד הנדיב והחברה לבניין הספרייה הלאומית - נדרשים הסבר ברור והתנהלות שקופה ולא נימוק סתום כמו זה שנמסר לסגל - “לא הצלחת להגיע למצב בו ניתן להתקשר עמך בהסכם האדריכל על פי העקרונות שפורטו בתקנון התחרות” - ואפילו לא פורסם בפומבי.

תגובת חברה לבניין הספרייה הלאומית לשאלות פרטניות על חלקי הפאזל שנאספו ועל השיקולים להדחה הותירה את הערפול על כנו. החלקים, העובדות והפרשנויות האפשריות מצטרפים לתמונה צורמת אם כי לא לגמרי מפתיעה. ככה זה בקולוניה נידחת, שהברון מממן לה ברוב חסדו את מוסדותיה הייצוגיים ביותר לדורותיהם - את בניין הכנסת, בניין בית המשפט העליון, ועכשיו את בניין הספרייה הלאומית, האמור להיבנות על קרקע השייכת לכולנו ולאכסן בין כתליו את אוצרות תרבותנו.

בית הספרים הלאומי הנוכחי בגבעת רם בירושלים. למה בכלל צריך להחליף אותו?צילום: דניאל בר און

גילוי נאות: עוד לפני התחרות ובלי קשר לרפי סגל, ל”אדריכל המועדף” בתחרות - ניסוח משפטני קריפטי כשלעצמו - לתוכניתו או להדחתו, נכתב כאן שעצם ההחלטה להקים משכן חדש לספרייה הלאומית שגויה מיסודה, בזבוז לשמו של משאבים כלכליים וסביבתיים. משכנה הנוכחי של הספרייה הלאומית בקמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם בירושלים הוא בניין מצוין באיכות וביופי. הדבר הנכון לעשות היה להתאים אותו לחידושים בני הזמן ולחסוך השקעות עתק ב”פרויקט” נוצץ.

תביעתה של ד”ר ואנג

הספקולציה הראשונה שעולה על הדעת היא שסגל הודח בשל עמדותיו הפוליטיות ה”שמאלניות”. לפני כעשור היה שותף לאדריכל איל ויצמן לעריכת הספר “כיבוש אזרחי - הפוליטיקה של האדריכלות”. הספר, במקורו קטלוג תערוכה, חשף עדויות במרחב לחלקם של האדריכלות והתכנון במימושה של מדיניות התבדלות, אפליה, אתנוקרטיה וכיבוש. אז העובדות היו מתחת לרדאר והיום הן מתפוצצות לנו בפנים. סתימת הפיות התחילה כבר אז עם פסילת הקטלוג על ידי עמותת האדריכלים וביטול התערוכה.

תכנון הספרייה שהציע רפי סגל. הדמיה: רפי סגל

המשכו של המקארתיזם בימינו הוא בעליהום על סגל, שאותו מוביל - מאז הזכייה בתחרות התכנון - עו”ד יאיר גבאי, המייצג את עיריית ירושלים בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בעיר. גבאי נפל על “כיבוש אזרחי” כמוצא שלל ופרץ במסע דה־לגיטימציה, בדרישה להדחתו של סגל ובאיומים בהערמת קשיים על אישור התוכנית שתיכנן “האדם הזה”, כפי שפורסם בין השאר באתר וואלה. האם דבריו של גבאי ריפו את ידי החברה לבניין הספרייה? האם הספרייה הלאומית היא הספריה הלאומנית? אם כך ואם אחרת ואם אלה רק ספקולציות פורחות באוויר, העובדה שהגורמים האחראים והמנהלים את תחרות התכנון והקמת הספרייה לא יצאו בפומבי מול המתקפה של גבאי, ושל אחרים שהצטרפו אליו, שהם לא נעמדו על רגליהם האחוריות כדי להדוף אותה, ולא גיבו את סגל - היא כשלעצמה רוח גבית לכל ספקולציה על המניע הפוליטי שמאחורי ההדחה.

פיסה נוספת בפאזל היא תביעתה של הד”ר בינג ואנג, מרצה ליזמות באוניברסיטת הרווארד שבה לימד סגל, להכרה בזכויותיה בפרויקט. לדבריו של סגל, ואנג לקחה חלק בסיוע להפקת הפרויקט ולא בתכנון. הסוגיה לא הובהרה עד תום, אבל הדעת נותנת שהחברה לבניין הספרייה ויד הנדיב היו עשויות להגיע לפתרון הולם אילו באמת היו מעוניינות בכך ובטובתו של סגל. האם - וזוהי ספקולציה פרועה - יש קשר בין שתי הפיסות בפאזל?

בין לבין, נשמות טובות בקהילת האדריכלים העלו לאוויר תצלומים של פרויקט אדריכלי בסין ‏(ואנג לא קשורה אליו‏) המזכיר את תוכנית הספרייה, וזעקו: פלגיאט. אכן, יש דמיון צורני חיצוני בין הפרויקטים עד כמה שאפשר להתרשם מתצלומים והדמיות. אז מה? השפעות, פרשנויות ודיאלוג אדריכלי הם נשמת אפו של המקצוע, חלק ממה שנקרא תרבות, סיבה לגאווה ולא עילה להיטפלות קנטרנית, קטנוניות וצרת עין. האם בחברה לבניין הספרייה נפלו גם בפח הזה, או ששו ליפול?

סגל. הוכתר כ”אדריכל מועדף”, ונבעטצילום: אריאל שליט

המרדף אחרי הפלגיאט התורן הוא ספורט פופולרי בקהילת האדריכלים בארץ, והתחרות עזה על מי יהיה הראשון שיאתר בדל דמיון ויצעק געוואלד. כמעט שאין בניין ציבורי ראוי לשמו שלא סומן כאן כפלגיאט - בניין הספרייה הלאומית הנוכח מזכיר וילה קורבוזיאנית מהוללת. בניין הוועד הפועל העתיק מנימאייר. הרשימה ארוכה ומפוארת. אז על מה הצעקה? האם יכול להיות שעינם של הקולגות צרה בזכייתו של סגל? אם כך ואם כך, יש פה די חומר לדיסרטציה, או לטלנובלה.

הפרשה העקומה והמביכה, שלא מיותר עם זאת להתעסק בה גם בימים אלה ואולי דווקא כעת, עשויה להוביל לדרך חדשה ולתיקון. זה הרגע לקבל החלטה אמיצה ולגנוז לחלוטין את עצם הרעיון להקים בניין חדש לספרייה הלאומית, ולהסתפק במשכנה הנוכחי שכוחו עדיין במותניו, ולבטח נכונו לו עוד שנים רבות של פעילות ענפה, לפחות עד תום עידן הספריות כפי שהכרנו אותן.

תגובת החברה

לחברה לבניין הספרייה הלאומית הוגשו כמה שאלות: האם יש קשר בין הדחתו של סגל לבין טענותיו של גבאי ולבין טענותיה של ואנג? האם נעשה ניסיון לברר את פשרן? האם הדמיון לפרויקט בסין השפיע על ההדחה? ומהם הצעדים הבאים שיינקטו? מהחברה נמסר בתגובה: “כל ההחלטות בתחרות האדריכלים, כמו גם ההחלטה לבטל את בחירתו של רפי סגל כאדריכל המועדף, מתקבלות על פי תקנון התחרות. דעותיו הפוליטיות לא היוו שיקול בבחירתו או באי־בחירתו. אנחנו מעוניינים, למרות הנזקים שנגרמו לנו, לנסות ולסיים את המגעים עם רפי סגל בצורה מכובדת. לגבי הצעדים הבאים בתהליך לבחירת אדריכל, החברה הקימה ועדה שתגבש הצעה בנידון, שתתייעץ עם חברי ועדת השיפוט של התחרות ועם גורמים מקצועיים וציבוריים, ותביא את הצעתה לדיון ולאישור דירקטוריון החברה לבניין ודירקטוריון הספרייה הלאומית, בתוך 30 יום”.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ