בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זה לא הדוכנים, טמבל

ההחלטה לפנות את שוק הדוכנים המאולתר באילת היא דוגמה קלאסית של לשפוך את השכל הישר למי ים סוף, ועדות לחוסר הבנה בדרכים הנסתרות שבה נוצרת עירוניות

102תגובות

ההחלטה של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בשבוע שעבר לפנות את שוק הדוכנים המאולתר מהטיילת באילת היא דוגמה קלאסית של לשפוך את השכל הישר למי ים סוף. מבלי להיכנס להיבטים משפטיים, פינוי הדוכנים הוא מהלך אנטי עירוני, אנטי חברתי ובלתי שוויוני ואולי גם נגוע לכאורה בגזענות מעמדית. במקום להסדיר כדין את פעילותם של הדוכנים ולשפר את הופעתם - ביד רכה ובזהירות ועם חבל ארוך דיו כדי לא לעקר אותם מססגוניותם וצבעוניותם - מחליט בית המשפט להוציא לטיילת ואולי גם לעיר כולה את נשמתה.

טענתו של בית המשפט כי השוק “כעור” והדוכנים “אימתניים” היא התאנות לשמה במסווה של הגנה על הטעם הטוב, במרכאות. זה לא הדוכנים שמכערים את אילת, זאת אילת. כמה מכוער ואימתני יכול להיות דוכן מאולתר מול כיעורם ואימתנותם המפליגים של מרבית בתי המלון המפוארים הבלתי מאולתרים באילת, ומרבית הבנייה בכללה בעיר, הרומסים דרך קבע את אוצרות הנוף היפים בעולם ושום כוח שבעולם לא יזיז אותם. כמה יכול דוכן להפריע ליהנות מהנוף ומאוויר הים בהשוואה לקניון המצליח בעיר “מול הים” שכשמו כן הוא, מול הים.

עופר וקנין

אבל נראה שאין דין בית מלון מפואר וקניון מצליח בבעלותם של יזמים עתירי ממון כדין שוק עממי של דוכנים בבעלותם של סוחרים קטנים שכוחם היחיד הוא שביתת רעב. אולי לא מקרה שזכו מצד בית המשפט לכינוי הפוגעני “רוכלים” למול תואר הכבוד “סוחרים”, השמור ככל הנראה לבני המעמד העליון של בעלי חנויות יוקרה בבתי המלון. מרחיקת לכת במיוחד היא קביעתו של בית המשפט שבזמן כלשהו הטיילת באילת היתה “פסטורלית”. פסטורלית? הצחקתם. בטח מישהו התבלבל עם טיילת אחרת בעולם אחר, עקבה למשל.
ההוראה לפינוי השוק היא ירייה ברגל למקום העירוני ביותר ואולי העירוני היחיד באילת.

הוקעתו כ”שוק רוכלים מאולתר” היא עדות לחוסר הבנה בדרכים הנסתרות שבה נוצרת עירוניות ולתרומתו של האלתור לתיקון כשלי התכנון הרשמי. אדריכלים ומתכנני ערים היו נותנים שנים מחייהם המקצועים כדי להשיג ולו רק מעט מאותו אוצר נכסף של “עירוניות”, ששוק הדוכנים מצליח להשיג ביד קשורה מאחור, ללא כל מאמץ תכנוני ובהשקעה מזערית. יכול להיות שהאלתור בשוק באילת הלך צעד אחד רחוק מדי. אבל זהו לא קילקול שאי אפשר לתקן אותו בלי הרגל הגסה של פינוי והרס.

האם הסרת הבאסטות היא שתחזיר את אילת לימיה היפים?


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו