מה עדיף - בית או דירה? - סביבה - הארץ
סביבה

מה עדיף - בית או דירה?

בית ודירה, שניהם מקומות לגור בהם. ובכל זאת לא יעלה על הדעת לבלבל בין צמד המושגים, שמבחינות רבות מבדילים בין ימין לשמאל ובין שתי תפישות עולם מנוגדות. הרהור על בית ועל דירה, מנתן זך ולאה גולדברג ועד דפני ליף ובחירות 2013

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

מה יש בה במלה "בית" שמפלגות הבית היהודי, ישראל ביתנו או הליכוד ביתנו כל כך מכרכרות סביבה? למה לא יעלה על הדעת שיקראו לעצמן מפלגת הדירה היהודית, או הליכוד דירתנו? מדוע עצם הרעיון נשמע קנטרני או סתם כהלצה לשונית רדודה? ובעצם למה לא? חלק ניכר, אם לא רוב המצביעים - לכל המפלגות - מתגוררים בדירות ולא בבתים. דירה היא צורת מגורים לא רק לגיטימית אלא מועדפת במדינה צפופה כשלנו. ובכלל, במילונים רבים אין הבדל בין השניים. בית הוא מלה נרדפת לדירה ודירה היא מלה נרדפת לבית, ושניהם מקום לגור בו.

ובכל זאת לא יעלה על הדעת. אם יש ימין ושמאל בצורות מגורים הרי הבית נוטה בבירור ולפי כל הסימנים לצד הימני של המפה ואילו הדירה ממוקמת בשמאל. ואם ללמוד ממילון אבן שושן הרי בית הוא עם, שבט, משפחה, בית לאומי, בית מקדש. דירה לעומתו היא דירה היא דירה, יצור חילוני ואזרחי נטול מטאפורות לאומיות וכמעט ללא צירופי לשון, קורת גג משוחררת ממטענים עודפים. לו רק היתה בהישג יד. אבן שושן מקצה לדירה בקושי עשר שורות קצרצרות. הבית משתרע על ארבעה עמודים כבדים מנשוא.

לפני כמה שבועות הוזמנתי למפגש בקורס בשם "בין הבית הקטן לבית הגדול" במחלקה לארכיטקטורה במרכז האקדמי ויצ”ו חיפה. השאלה הראשונה שעלתה על דעתי היתה למה בית ולא דירה, למה מרבים כל כך בעולם האדריכלות להתעסק בבית. "הקורס שלנו עסק בבית הפרטי ולא בדירה כיוון שבבית הפרטי יש מיצוי של הפנטסיות", מסבירה את הבחירה הד"ר הדס שדר, מנחה שותפה בקורס. "את הבית ניתן להאניש בקלות, במקרים רבים החיצוניות שלו משדרת את מה שהדיירים רוצים שיחשבו עליהם. ההתנהלות בבית מגלמת את מי שדייריו הם באמת".

הדירה שפרשה דפני ליף כשעה לפני תחילת אירועי מחאת האוהלים, ב-14 ביולי 2011צילום: אורן זין, קולקטיב "אקטיבסטילס"

אכן, האפשרויות הטמונות בבית הן מפליגות, ויחד עם זאת נדמה שהזמן הזה הוא הזמן של הדירה, ולו כתרגיל מחשבתי וקריאת כיוון. לא כ"מיצוי של הפנטסיות", אלא כמיצוי הזכות לקורת גג - יעד מרכזי במחאה החברתית בקיץ 2011. לא מקרה הוא שאחד הדימויים המכוננים במחאה הוא המיצב של דירה ללא קירות שפרשה דפני ליף בשדרות רוטשילד שעה לפני פרוץ ההפגנות, ותימצת הכל. המיצב - בתמונה שלמעלה - כפי שתועד על ידי אורן זיו, מתפרסם בלקסיקון הפוליטי "קריאת מחאה" שיצא לאור בימים אלה (ראו מסגרת).

חרף הזהות הסמנטית בין בית לדירה, ההבדל ביניהם הוא כל ההבדל שבעולם. ייתכן אפילו שזהו הבדל גנטי. על פי אבן שושן, בית הוא שם עצם, כך שבד.נ.א שלו כבר טבועה התכונה של קיבעון וסוף פסוק. דירה לעומת זאת נגזרת מהפועל דור כלומר לגור, ובגנים שלה כבר גלומות מראש, לפחות באופן סמלי, דינמיות ואופציות פתוחות. בית הוא טריטוריאלי. אין בית ללא אדמה. דירה היא דירה גם בקומה השלישית או ה-30, בלי טיפת אדמה אבל עם נוף לגמרי א־טריטוריאלי.

דירה היא יצור חברתי, עם קיר משותף, חדר מדרגות משותף, פחי אשפה משותפים, חצר משותפת, ושכנים שצריך לנהל אתם משאים ומתנים על כל שטות, להתפשר ולהגיע להסכמים והבנות גם בלית ברירה ואחרי ויתורים כואבים. לעומתה בית הוא פרטי ואנוכי. הוא מסתגר מאחורי חומה ושומר מכל משמר שאיש לא יסיג גבול. מדירה "עוברים דירה". מבית "נעקרים" ומנהלים מלחמות מבית לבית, לעתים עד זוב דם. בית הוא נצלן, בזבזן של משאבי המדינה וכדור הארץ. דירה היא תא אורבני קומפקטי.

צילום: איציק בן מלכי
בניין דירותצילום: אבישג שאר-ישוב

דירה היא תחבורה ציבורית, בית הוא מכונית פרטית. בית עושה פרוור, ישוב קהילתי, התנחלות, הומוגניות. דירה עושה בניין, רחוב, עיר. עיר היא רב־תרבותיות, הטרוגנטיות. מחאות ומהפכות פורצות בדירות, לפעמים דירות מסתור. בית הוא שקט ושלווה, מנוחה ונחלה, ויהיה מה שיהיה בעולם הקר שם בחוץ. המחאה החברתית של הקיץ ההוא פרצה על שכר דירה, אולי דירת שותפים או דירת רווקים, או דירה להשכיר - ולא על מחיר של בית. ב' הוא דירה.

בית הוא ביתם הנעול של האוהבים הנבונים בשירו המצמרר של נתן זך שמלותיו אומרות הכל: "שיר לאוהבים הנבונים,/ אשר בנו להם בית,/ ואת דלתו נעלו/ הגיפו היטב את התריסים/ בחוץ קר, ורוח, ומצפים בחוץ למטר./ אורח לא יבוא בלילה אשר כזה./ וכי יבוא, אל תפתחו את הדלת/ מאוחר, ורק קור נושב בעולם...". בית הוא גם "בית חלומותי" של נעמי שמר, המחכה בבדידותו "אי שם" על ראש הרים או על חוף הים לאשה אחת, איש אחד, שיר הלל להתבדלות ואנוכיות בלי שום שכן מעצבן שיפר את האידיליה.

מנגד ניצבת במלוא תפארתה הצנועה "דירה להשכיר" של לאה גולדברג, אלגוריה שובת לב שהיתה למופת: עם המגדל בן חמש קומות, עם הדיירים השונים והמשונים בלי הבדל של מין וגזע, עם היונה ששוכרת "בחפץ לב" דירה צרה מדי וחשוכה מדי אבל כזאת ש"השכנים טובים בעיני" - “דירה להשכיר” הוא שיר הלל לדירה ולבית המשותף, לשכנות טובה, לסובלנות, סולידריות ול"חיי שלום". אולי דירה אחת - במחיר בר השגה כמובן – כן תציל את העולם.

המחאה לא פוליטית? תבדקו בלקסיקון

“קריאת מחאה” הוא ספר ראשון מסוגו בישראל המתמקד במחאה החברתית של קיץ 2011 ובשינוי שחוללה - לאו דווקא בסדר היום הפוליטי אלא בשפה ובתודעה
“המחסה אינו עוצר את הגוף, את התודעה או את הרגש. הוא איננו מחסום. אדרבה, הוא תקווה”, כותבת האמנית והאוצרת מורן שוב, בספר “קריאת מחאה: לקסיקון פוליטי 2011” שיצא לאור בימים אלה (הוצאת הקיבוץ המאוחד קו אדום). שוב ממשיכה וכותבת כי “זו הסיבה שהדימוי הפרוץ - בית ללא קירות במרחב הציבורי - הוא הדימוי שממנו נולדה המחאה. במרחב הציבורי אנחנו פועלים זה לצד זה בסולידריות, מבקשים ביחד ומוחים ביחד למען מה שכל אחד ואחד זכאי לו”.

הערך הקצר והקולע “מחסה” שכתבה שוב ומלווה בתצלום מיצב הדירה של דפני ליף בשדרות רוטשילד - הוא אחד מעשרות מונחים בלקסיקון, ספר ראשון מסוגו בישראל המתמקד במחאה של קיץ 2011 ובשינוי שהיא חוללה, לאו דווקא בסדר היום הפוליטי אלא בשפה ובתודעה. את הלקסיקון ערך אריאל הנדל ממרכז מינרבה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, בשיתוף חוקרים נוספים, והוא שם לו למטרה “לפתוח לדיון מושגי יסוד בשיח הביקורתי הפוליטי”.

בכתיבת הערכים בלקסיקון ובעבודות האמנות הכלולות בו לקחו חלק כ-90 כותבים וכותבות, חוקרים, אמנים, אקטיביסטים. כמו המחאה עצמה הוא אקלקטי, ללא משנה סדורה אבל אי אפשר לטעות בשלד הפוליטי החברתי הביקורתי של ערכיו - אוהל, דיור, הפרטה, עיר, פוליטי, רחוב, שדרה ועוד הרבה, ושל הכותבים והמציגים - ובהם עדי אופיר, תמר ברגר, יובל אלבשן, רועי צ’יקי ארד, אייל דותן, ישי רוזן צבי, ארז צפדיה, גיל מועלם דורון, יעל ברתנא ועוד רבים.

הלקסיקון הוא במידה רבה תשובה לטענה של המוחים עצמם ש”המחאה אינה פוליטית”, ולטענת הנגד מצד הממסד השלטוני שהמחאה היא כן פוליטית, טענות סותרות שנתפשו כאות לחולשה מובנית במחאה. עורכי הלקסיקון מסבירים כי בבחירתם לאפיין את המחאה כלא פוליטית, המוחים הצהירו למעשה “שהפוליטיקה הקיימת בישראל היא לא פוליטית דיה”, וכי היא אינה מסוגלת להכיל את דרישותיהם ומצוקותיהם. בסירובם לקבל את עולם המושגים הקיים הם הציגו את הפוליטיקה כ”שאלה פתוחה”, “מרחב פרוץ של דיון ומאבק”.

פרויקט הלקסיקון צמח מתוך פעילותה של “קבוצת הלקסיקון למחשבה פוליטית” במרכז מינרבה, השוקדת על כתיבתו מאז 2008 באמצעות סדרת כנסים ובאמצעות כתב העת “מפתח” למחשבה פוליטית. הלקסיקון, על פי הגדרת העורכים, הוא תהליך “פתוח ולא סופי” ומציע ארגז כלים ליצירת סדר אחר, שוויוני וצודק. הלקסיקון נחתם בשנת 2012. ימים יגידו עד כמה הוא יהיה רלוונטי גם אחרי הבחירות של 2013.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ