להחזיר את האמון בתכנון

הציבור הרחב לא ממש מתעניין בתכנון, אבל האם עולם 
התכנון מתעניין בציבור? בכנס השנתי של איגוד המתכננים 
בישראל יעסקו באיכות חיים עירונית, אותו מושג חמקמק 
שאי אפשר באמת לתכנן בהינף יד מלמעלה

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

כולם מדברים על עירוניות אבל אף אחד לא עושה עירוניות. לא רק שלא עושים, אלא מקלקלים את המעט שיש. אולי משום כך מתרבים כל כך המחקרים, מאמרי הביקורת, הדיבורים, הדיונים והכנסים, המנסים להזיז את הנושא הבאמת־חשוב הזה מהנייר אל השטח, אך לפי שעה, ללא הצלחות ניכרות לעין. עוד דיון על עירוניות ועל תכנון פיסי בכלל בישראל יתקיים מחר (חמישי) במסגרת הכנס השנתי של איגוד המתכננים בישראל. הכותרת, "איכות החיים העירונית", מבטיחה וכמוה גם סדר היום, רשימת המשתתפים והפעילות הענפה של האיגוד בכללה. תמיד ישנה תקווה שעוד ועוד כנס בסוף ישנו משהו גם בעולם.

איגוד המתכננים קיים יותר מ-40 שנה. זהו גוף מכובד המייצג את כל מי שעוסק בתכנון ערים, אזורים וסביבה בישראל ובתחומים נלווים, מתכנון ועד משפט, כלכלה וסוציולוגיה. זהו הפורום היחיד שבו מוצגות ונדונות תוכניות מתאר בפרישה ארצית הקובעות סדרי עדיפויות בחלוקת משאבי המדינה, קרקע וזכויות בנייה, ואת דמותה של הארץ. האיגוד מקיים ימי עיון ודיונים בנושאי תכנון, עורך סיורים מקצועיים לחבריו ברחבי הארץ, מפרסם מאמרים וניירות עמדה - המרכזי בהם לאחרונה היה ביקורת על הרפורמה בתכנון שהוקפאה (ולא בזכותם). הכנס השנתי הוא גולת הכותרת בפעילות האיגוד.

בת ים. עיר המחמד של שוחרי העירוניות, שבעצמם לא גרים בהצילום: טלי וקסלר

באיגוד כ-400 חברים, ותיקים וצעירים, אנשי מפתח בתחומם במגזר הציבורי והפרטי, באקדמיה ובעשייה, בעבר ובהווה. לזכוחם רשומים הישגים רבים, ולחובתם נזקפים גם לא מעט כשלים מהדהדים. בכללם, העדרה של אותה איכות חיים עירונית נכספת - היסטוריה ארוכה הנמשכת מתוכנית פיזור האוכלוסייה בראשית המדינה ועד היום, בתכנון ערים כמודיעין וראשון מערב ועד בכלל. "נכון, הציבור שלנו מעורב בכל הפאשלות שנעשו, אבל הוא לא האחראי היחיד", אומרת יו"ר האיגוד, האדריכלית ומתכננת הערים עדנה לרמן, בשיחה לקראת הכנס על מצבם של התכנון ושל העירוניות בישראל.

מדינת ישראל השתנתה לבלי היכר בשנות קיומו של האיגוד, אבל עקרונות התכנון נותרו כמעט בעינם. חרף השיח הביקורתי והמודעות הגוברת לתכנון בר קיימא, עיקרון מרכזי בבניין הארץ הוא עדיין עיקרון הפירוור וסינדרום ההתיישבות (וההתנחלות) על הגבעה הבאה. פרישתה של הבנייה במרחב בצפיפות נמוכה ובאופי פרוורי עומדת בסתירה לעקרונות תכנון בר קיימא ההכרחיים במדינה כישראל. אופיו של התכנון מכתיב פיזור ובזבוז תשתיות, מסכל אפשרות לתחברה ציבורית יעילה ומאיים על שארית השטחים הפתוחים. אלה דברים ידועים.

האם זה לא התכנון שאחראי לכל אלה?

לרמן: "המתכננים הם החברה הישראלית. תכנון ערים ותכנון אזורי הם הפרצוף של החברה שלנו והם קשורים בהרבה תחומים. הפוליטיקה הארצית והמקומית מכתיבה כיוונים ולחצים. המתכנן הוא רק גורם אחד, ולאו דווקא המוביל, ויש קונפליקטים מכל עבר. אנחנו מנהלים מלחמות אינסוף בכל הרמות. היינו מתים להיות המובילים ואנחנו נאבקים על כך. לאיגוד ככלל אין עמדה אחת. לא נוסדנו כדי לפעול בכיוון מסוים. באופן כללי, האיגוד מייצג קו ברור ומטרה ליצור סדר באמצעות התכנון. אנחנו מייצגים את הקול שמנסה להכתיב למקבלי ההחלטות תכנון שפוי".

עדנה לרמן, יו"ר איגוד המתכננים בישראלצילום: דניאל בר און

כאוס מדומה

שיחה על תכנון בישראל לא יכולה שלא להגיע לתכנון בשטחי הגדה המערבית, שנעשה אחרי הכל בידי מתכננים. הצהרתה של לרמן ש"האיגוד הוא גוף מקצועי א־פוליטי ולא מעורב בוויכוח על בנייה בשטחים" היא העמדה המקובלת בעולם התכנון והאדריכלות בישראל. אלא שתחת איצטלה של נורמליזציה ונייטרליות מקצועית, זהו למעשה שיתוף פעולה עם קו פוליטי מובהק ועם מימוש בפועל של מדיניות הכיבוש. אמנת המתכננים קוראת למחויבות "לאדם באשר הוא אדם", למקצועיות ולערכי מוסר בתהליך התכנון, ערכים הנרמסים ומופרים ברגל גסה בבנייה בשטחים.

האמנה קוראת עוד למחויבות לשרת "גם את מי שלא שפר חלקם", אבל התכנון כפי שהוא נוטה להיטיב עם קבוצות חזקות באוכלוסייה. ישראל היא מדינה מתוכננת עד הסנטימטר האחרון, חרף תחושת הכאוס השוררת כאן; ייתכן שכדי לעשות צדק חברתי ומרחבי נחוץ קצת פחות תכנון.

לרמן, שעוסקת בפועל בתכנון לצד פעילותה הציבורית, מסתייגת. "ראיתי בנייה ללא תכנון בפרוורי סלאמס במילאנו באיטליה. הספיק לי", היא אומרת, "אבל שינוי חייב לקרות. הרבה מהעשייה ב-20 השנים הבאות יהיה בתוך הערים הקיימות. האתגר הוא לאפשר להן לצמוח ומצד שני להישאר עיר".

עיר ואיכות חיים עירונית הן מושגים חמקמקים שיש להם הגדרות רבות וסותרות. זו איכות קשה להשגה, ודאי שהיא אינה מושגת בתכנון בהינף יד מלמעלה. מרבית אוכלוסייתה של מדינת ישראל מוגדרת כעירונית עוד מימי ראשית המדינה, אבל הערים שבהן היא חיה הן ברובן נטולות עירוניות. גם העירוניות הקיימת, אפילו בתל אביב, היא שבירה ונוטה להתפרק לפרוורי מגדלים ושכונות מסוגרות. האם איכות עירונית היא דבר אחד מוגדר?

לרמן: "עירוניות מורכבת מהרבה פרמטרים. אין רצפטים לעירוניות, גם אם יש מתכננים שמאמינים שיש להם מתכון בדוק. ערים לא דומות אחת לשנייה, יש ערים חדשות וקיימות, ערים קטנות וגדלות, ערים במרכז וערים בפריפריה. עיר קטנה היא לא עיר גדולה, טבריה היא לא תל אביב. מה שאפשר לעשות בתכנון הוא לזהות את המיוחד לכל עיר ולמצות את הפוטנציאל שיש בהן".

מס שפתיים

לרמן עוסקת בתוכניות מתאר רבות היקף והיא מודעת לאתגרים ולאיומים על המרחב. לחצי הבנייה היזמיים רק הולכים וגוברים - מיזמי תשתיות, אנרגיה ותחבורה, מתקני התפלת מים, תחנות כוח ועוד מוקמים בשטחים פתוחים ועל חופי הים. איומים מרחפים גם על מרקמים עירוניים קיימים שאי אפשר לייצר יותר כמוהם מחדש. אם ללמוד מההיסטוריה, נדמה שהמתכננים יכולים כבר עכשיו להתכונן לתרץ את הכשלים הבאים. "נכון שאין לנו פתרונות לכל נושא ועניין", אומרת לרמן, "אבל הדיון המשותף עשוי לקדם פתרונות טובים יותר".

פעילותו של איגוד המתכננים ועצם קיומו לא ידועים בציבור, ואת אולמות הכנסים ממלאים כמעט רק אנשים הנוגעים בדבר. לרמן עצמה מאמינה בדיון ציבורי פתוח בנושאי תכנון, "אבל המאמצים לא הועילו. אין לי דרכים להגיע לציבור", היא אומרת. "פה מתעניינים רק בנדל"ן או בעיצוב ולא בתכנון כולל ובשאלות איך ייראו הערים והיישובים שלנו בשנים הבאות. הנושאים שאנחנו דנים בהם יקבעו את איכות החיים ואת דמותם לדורות. אבל את הציבור זה ממש לא מעניין".

אכן הציבור לא ממש מתעניין בתכנון. אבל נדמה שיותר מכך, עולם התכנון לא ממש מתעניין בציבור. "התכנון" אינו שקוף, הוא לא נחשף לציבור בזמן אמת, שפתו סתומה, מסורבלת ועמומה, אולי בכוונה תחילה. "שיתוף הציבור" הוא לרוב מס שפתיים. התכנון נתפש כמשרת את ההון והשלטון יותר מאשר את טובת הכלל. ההיסטוריה המתמשכת של כשלים משלימה את התמונה. כך שלפני שהציבור לא מתעניין בתכנון, הוא איבד את האמון בתכנון. זוהי המשימה של הכנס הבא.

הכנס השנתי של האיגוד מתקיים באוניברסיטת תל אביב ויימשך יומיים. מחר בבוקר יתקיימו בבניין מקסיקו באוניברסיטה הרצאות במושבים מקבילים ודיוני שולחן עגול ואחר הצהריים יתקימו באולם סמולרש הרצאות אורח של מומחים מארצות הברית ומסין ופאנל של ראשי ערים. ביום שישי יתקיימו סיורים במטרופולין תל אביב, בהם גם בבת ים - כיום עיר המחמד של שוחרי העירוניות, שבעצמם לא גרים בה אבל תולים בעירוניותה תקוות גבוהות. בת ים עמדה גם במרכז יום העיון על "ערים מסדר גודל שני" שהתקיים בשבוע שעבר באוניברסיטת בר אילן, ביוזמת "המרכז לעירוניות ותרבות ים־תיכונית" שמקום מושבו, איך לא, בבת ים. גם התצלום שלמעלה הוא מבת ים, איך לא.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ