טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה אין פה צל? על החטא התכנוני הקדמון של אדריכלי ישראל

לכתבה
מתחם מוזיאון העיצוב בחולון בני גם זו לטובה

עד מתי יימשך חטא התכנון הקדמון? תערוכה חדשה במוזיאון לעיצוב בחולון מצביעה על כך שגם בפרויקטים עכשוויים האדריכלים בישראל חושבים שהם באירופה — ולא דואגים לפינות מוצלות

תגובות

״יש לנו הרבה מתחמים והרבה כיכרות, אנחנו דואגים הרבה לעיצוב, אבל לא לצל. אנחנו נוטעים דקלים כי זה יפה ומרשים, אבל דקלים לא נותנים צל״. כך הודתה בכנות מנכ"לית עיריית חולון חנה הרצמן, מהדמויות המשפיעות ביותר על הנעשה בעירה, בנאום לרגל פתיחת התערוכה "צל ערים: מצילים את המרחב הציבורי בישראל", המוצגת מסוף השבוע במוזיאון לעיצוב בעיר. בדברים הללו טמון הסבר אפשרי, אחד מרבים, לשאלה למה במדינה מזרח תיכונית חמה כישראל אנו מחפשים הגנה מפני השמש היוקדת אבל "ברוב המקרים אנו לא מוצאים אותה" — לא ברחובות, לא בספסלים, לא בכיכרות, בגנים הציבורים, בחצרות בית הספר, במגרשי הספורט, בתחנות האוטובוס, כפי שכותב בקטלוג התערוכה הד"ר מרטין וייל.

וייל שיזם את התערוכה כדי להציף את מחדל הצל לסדר היום, הוא דמות רבת פעלים בעולם התרבות ובציבוריות בישראל. הוא היה אוצר ראשי ומנכ"ל מוזיאון ישראל, עמד בראש קרן ברכה, יזם את שיקום חירייה והקמת פארק שרון. כמי שנולד ברוטרדם שבהולנד הסגרירית, מרחק שנות אור וצל, אחוזי לחות וטמפרטורה, מהמזרח התיכון המיוזע, וייל מגדיר את ישראל כמקום הנגוע ב"שטחים מזוהמים באור". בתערוכה מוצגות שלל עדויות מרשיעות שאסף במסעו בעקבות השמש ברחבי הארץ, ולקדימות הניתנת בדרך כלל בעיצוב המרחב הציבורי לרושם החיצוני ולמה שנתפס כ"יפה", על פני הצל הטוב והמיטיב לאדם ולסביבה.

בני גם זו לטובה

על פי אותו היגיון, נשתלו לדוגמה בפארק חדש בבאר שבע שורות שורות של עצי דקל מרשימים ונטולי צל. בפארק החדש ביפו — שבו משטחי דשא חשופים עד האופק — ובפארק בירוחם הוקמו פרגולות מעוצבות שהצל כאילו נלקח מהן בדרך זדונית כלשהי. ברחבות הכניסה לבניין העירייה ולמוזיאון העירוני באשדוד, הושקע לא מעט בעיצוב ובריצוף, אבל אין בהן מפלט מהשמש הקופחת. ספסלים מעוצבים מוצבים כאילו להכעיס דווקא מתחת לקרני השמש. משטח הכניסה למשכן הכנסת בירושלים הוא מונומנטלי, אבל חשוף. ולהבדיל, אנדרטאות ובתי קברות מהבילים בימי שמש וחום. וזוהי רק רשימה חלקית מתוך השפע, שנאסף במסע אקראי, ללא תכנון מוקדם.

מבלי משים אולי הצביעה הרצמן על סוגיה עקרונית יותר — חלקו הבלתי מבוטל של התכנון העירוני במצבו האנוש של הצל בישראל: "הרבה מתחמים, הרבה כיכרות". שכונות פרבריות מדוללות המוקפות במדשאות ענק ועצים מדוגמים, רחבות גדולות מדי ופתוחות מדי המתהדרות לשווא במילה כיכר, פארקים שקשה לעכל את גודלם — נדמה שלעולם לא יהיו די פרגולות ועצים, גם כאלה שכן עושים צל ולא רק רושם, כדי לכפר על החטא התכנוני הקדמון. מנגד, בתכנון קומפקטי של מרקמים עירוניים צפופים ולא של מתחמים, של רחובות ולא כבישים, של כיכרות ולא רחבות, הצל מתחולל כמעט מעצמו. ויש עדיין עדויות לקיומם, אולי הזמני, של רגעים עירוניים מוצללים כאלה.

הליכה רגלית קצרה לקניון שמעבר לצומת היא מסע למטיבי לכת. הקונים ממילא מגיעים ברכבם לחניון ומשם הישר לחלל שבו שורר "אביב נצחי"

בני גם זו לטובה

למרבה האירוניה, מתחם המוזיאון לעיצוב בחולון וסביבתו, מדגימים להפליא את הקשר בין תכנון לבין תמונת מצב הצל. האזור הוא פרבר חד ממדי טיפוסי. בנייני מגורים מונחים לאורך כביש רחב ידיים, שגם שורות העצים עתירי הצל שבשני צידיו לא מצליחות להפוך אותו לרחוב. הליכה רגלית קצרה לקניון שמעבר לצומת היא מסע למטיבי לכת. הקונים ממילא מגיעים ברכבם לחניון ומשם הישר לחלל שבו שורר "אביב נצחי". רחבת הענק נטולת הצורה שבין המוזיאון למדיטק יוקדת גם במזג אוויר "נוח לעונה", ונדמה שכל ניסיון להצליל אותה נידון מראש לכישלון.

במפתיע אולי, גם כיכרות אירופיות קלאסיות מהוללות כמו כיכר סן מרקו בוונציה הן נטולות כל צל, ושום עץ או פרגולה לא מגינים עליהן מהאקלים המקומי. אבל הגיאומטריה הברורה שלהן, מיקומן בתוך מרקמים עירוניים צפופים, הדפנות סביבן והארכדות העמוקות והמוצלות מעניקות להן אופי של חדר עירוני פתוח, ויוצרות שלמות אורבנית ואקלימית לתפארת, גם מעבר ליופין המופלג, וזה עושה את כל ההבדל שבעולם. לנפוליאון שצבאו כבש את ונציה בשלהי המאה ה–18, מיוחסת האמירה שכיכר סן מרקו היא "הסלון של אירופה", הגדרה שתוקפה לא פג גם בחלוף המאות והשליטים.

גוליאן מרקיורי / ת

בין אמצעי ההצללה הקיימים שמור מקום של כבוד לצמחייה ובעיקר לעצים. תרומתם מכרעת לאיכות החיים והסביבה, לנועם וליופי, במיוחד בתוככי הערים. חלקם בהקטנת עומס החום ובספיחת זיהום, באספקת חמצן ואף בהפחתת תאונות דרכים הוא רב. ואף על פי כן, לבם של רבים גס בעצים, עד כדי התנכלות של ממש. לבטח יש לזה הסבר פסיכולוגי, סוציולוגי או אפילו פוליטי. הרי מאחורי כל עץ מסתתר האויב. גסות הלב חוצה מגזרים ומשותפת ליזמי נדל"ן, אדריכלים ומתכננים, וגם לציבור הרחב המגלה חוסר סובלנות לכל עלה נושר או ענף ששרד גיזום אכזרי. לא פלא שהעץ הוא הקורבן הראשון של כל תוכנית פיתוח, בנייה ותחבורה, כל קו מתח, תמ"א והתחדשות עירונית. ההגנה בחוק על הנכס יקר הערך היא רופסת, במקרה הטוב.

בני גם זו לטובה

חזון הצל של וייל הוא ללא ספק מרחיק לכת. כשהוא כותב ש"העיר הישראלית של המאה ה–21 זקוקה למטריית הצללה רחבת היקף, לחופה מעל המכוניות ומעל האנשים, הבתים והמשרדים ובעיקר מעל השטחים הציבוריים", אי אפשר שלא להזכר בחזונו העתידני האפוקליפטי של האדריכל והממציא הטכנופילי בקמינסטר פולר, לכסות את מרבית שטחה של מנהטן במטריית הגנה ענקית שמתחתיה ישררו תנאי אקלים אידיאליים בכל ימות השנה. הרעיון ניצת בימי הזוהר של עידן החלל בשנות ה–60, אבל לימים אבד קסמו והתגלו השלכותיו ההרסניות. לפני כשנתיים הוא נבחר לפרויקט הנורא ביותר מבין שורה של תוכניות בנייה בניו יורק שלמרבה המזל לא מומשו.

נדמה שלעולם לא יהיו די פרגולות ועצים, גם כאלה שכן עושים צל ולא רק רושם, כדי לכפר על החטא התכנוני הקדמון

בני גם זו לטובה

"צל ערים" מצטרפת לשורה של דיונים שהתקיימו לאחרונה בנושא. אם על רקע הרפורמות בתכנון המאיימות להחמיר עוד יותר את המצב, ואם לקראת עוד קיץ חם. זכורה גם מלפני כמעט עשור "התנועה הדחופה לייעור עירוני" שתחת הכותרת "עיר־יער" קראה לנטוע יותר עצים בערים, והציגה דרכים מעשיות לישום המצע. התנועה פועלת גם היום להטמעת עקרונותיה בחוקי התכנון ולשינוי בסדר העדיפויות הציבורי, אבל כדבריה של יוזמת התנועה האדריכלית נעמה מליס, הדרך עוד ארוכה. אם התערוכה בחולון, שיוזמיה רואים בה מעבר לתיעוד של מצב קיים גם "קול קורא לפעולה", תעשה את הצעד הנוסף לסדר היום ולתודעה? אולי עד סוף כל הקיצים נמצא את התשובה.

בני גם זו לטובה

הרשמה לניוזלטר

מחוברים לעולם התרבות, הבידור והפנאי? הירשמו כעת לעדכון היומי

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות