בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בנוגע לתחבורה: שום פתרון משכנע לא נראה באופק

בכנס שעסק בעתיד התחבורה בישראל והתקיים בסוף השבוע האחרון בסינמטק תל אביב, התחושה העיקרית היתה שישראל היא מדינה פקוקה עד מעל הראש, וכי המצב רק יחמיר

9תגובות
פקק תנועה בנתיבי איילון
מוטי מילרוד

החדשות הרעות הן שישראל היא מדינה פקוקה עד מעל הראש. החדשות הגרועות הן שהמצב רק יחמיר, עם תוספות המטראז' הכבירות ומספר כלי הרכב הנוסק. החדשות המייאשות באמת הן ששום פתרון משכנע למצב לא נראה באופק. זו היתה למרבה הצער התחושה בכנס שקיימה בסוף השבוע החולף בסינמטק תל אביב עמותת "תחבורה היום ומחר", תחת הכותרת "תאוצת הבינוי ועתיד התחבורה בישראל: הזדמנות שאסור לפספס לקידום תחבורה בת קיימא".

העמותה, שהוקמה ב–1998, שמה לה למטרה לקדם מודעות לצורך באמצעי תחבורה בני קיימא בישראל. בכנס השתתפו אנשי מקצוע ופעילים למען תחבורה ציבורית ותכנון מותאם לאמצעיה השונים – מרכבות ואוטובוסים ועד הליכה ברגל. הרעיונות והפתרונות שעלו היו כמעט מובנים מאליהם, אלא שמצד אחר, רבים מהם שהתנגשו זה בזה או מילאו את המשבצת של השמיכה הקצרה או הביצה והתרנגולת. כמו למשל הצורך בנתיבי תחבורה מהירים ורצופים, מול עקרון ה"בלוק הקצר" של התכנון העירוני. מכל מקום, עשן לבן לא עלה. אולי זאת היתה ציפייה אחת יותר מדי. הגיאוגרף הפרופסור אריה שחר, מתכנן שותף של תמ"א 35, הסביר־ניבא ש"רק כשהכל ייסתם (גריד לוק), יהיה פתרון". האם יתכן שאנחנו עוד לא שם?

שר התחבורה ישראל כץ בכנס עתיד התחבורה בישראל
מוטי מילרוד

בכיר המשתתפים בכנס היה שר התחבורה, ישראל כץ, שבאנרגיות של נאום בחירות מנה בפרוטרוט את הישגיו הכבירים במשך שמונה שנים בתפקיד: כבישים ומחלפים, אוטוסטרדות, רכבות, רכבות קלות, נת"צים ועוד. "יש כאן מהפכה ברמה של אמריקה לפני 150 שנה, מאז הם לא התקדמו. וגם אירופה לא", אמר השר לקהל שהגיע לאולם אחרי מסע מתיש בפקקי תנועה גם בשעת בוקר לא מוקדמת, והוסיף ש"אני לא מתעסק בפרטים הקטנים, אלא במטרה ואם זה מתממש בזמן. אני במבחן התוצאה". הסבר מניח את הדעת לתוצאות שלא מגיעות לקרסולי ההצהרות.

פרט קטן אחד לדוגמה בגודל של פיל בחדר, שהשר לא מתעסק איתו, הוא הפעלת תחבורה ציבורית בשבתות ובמועדי ישראל. כץ נודע כמתנגד חרוץ לתחבורה ציבורית בימי חג ומועד. סיבותיו הנעלמות עמו, אבל יהיה זה זלזול באינטליגנציה של השר לחשוד בו שאינו מבין שללא תחבורה ציבורית בימים הללו לא תקום ולא תהיה בישראל תחבורה ציבורית כהלכה. מפלס החזקת הרכב הפרטי והשימוש בו לא יפחתו ולא יצטמצם הגודש בדרכים. לא משנה כמה כנסים עוד יהיו ואפילו כמה עוד קילומטרים של רכבת העמק, המיותרת גם כך, ייסללו.

גם פרט קטן כמו תכנון עירוני — בסיס ההכרחי לכל פיתוח תחבורה ציבורית יעילה — כנראה לא מעסיק את השר. על פי התחזיות, עד שנת 2040 ייבנו בישראל עוד מיליון וחצי יחידות דיור. "אופי הבינוי והתאמתו לתשתיות התחבורה הציבורית, להליכה ברגל ולרכיבת אופניים, הוא שיקבע כיצד ייראה העתיד התחבורתי בדורות הבאים", נכתב בנייר עמדה של עמותת "תחבורה היום ומחר", לקראת הכנס. ואכן, תאוצת הבינוי והגדלת הצפיפות במדינה עדיין דלילה, היו יכולות להיות הזדמנות פז, שמתפספסות עקב אופי הבינוי ומתכנון עירוני לקוי, או בעצם בגלל העדרו של תכנון תחבורה מהשולחן. משרד התחבורה הוא זה המחויב ליזום ולדרוש תכנון כזה לפני שהוא מטליא פתרונות לאחר מעשה.

יחידות דיור רבות נבנות בישראל והמרחב נמלא במטראז'. אבל האופי הפרוורי של תאוצת הבינוי נותר בעינו. שכונות ומתחמי מגדלים לכודים בטבעות כבישים, הפרדה גיאוגרפית למרחקים ארוכים בין שימושי קרקע — גוזרים תלות הולכת ונמשכת במכונית פרטית ובצורך בחניה לכל גלגל. ללא עקרונות תכנון עירוניים, הצפיפות היא אחיזת עיניים ורק תחמיר את המצב, את הגודש בכבישים ואת התחושה הנואשת שאי אפשר יותר. וזאת בעוד ארגז הכלים של התכנון העירוני בימינו מתפקע מהיצע, שלא צריך אפילו להתכופף כדי להרים.

פקקים בנתיבי איילון
מוטי מילרוד

משרד התחבורה בהובלתו של כץ יכול לזקוף לזכותו פיתוח רשת מסילות רכבת ברחבי הארץ ועלייה מרשימה במספר הנוסעים. אלא שכאילו להכעיס ובניגוד לכל היגיון תכנוני, תחנות הרכבת החדשות ממוקמות ברובן מחוץ לערים, הרחק ממחזור הדם העירוני, במקום להיות חלק בלתי נפרד ממנו. הגישה אליהן מסורבלת ומייגעת, מצריכה נסיעה בתחבורה ציבורית מקרטעת או במכוניות פרטיות המחייבות מגרשי חניה מתפקעים. הקישוריות הצולעת בין אמצעי תחבורה מוסיפה שמן למדורה. נדמה שהעלייה במספר הנוסעים היא למרות המצב ולא בזכותו.

בחבילת הפרטים הקטנים שמשרד התחבורה לא מתעסק בהם יותר מדי כלולה גם "התחדשות עירונית", פוטנציאל תחבורתי לתפארת, שמאיים שלא לצאת לפועל. התחדשות עירונית היא פרויקט יזמי ונדל"ני בעיקרו, שלא חף מפגמים. עם זאת, זוהי הזדמנות חייה של התחבורה הציבורית על מגווניה ומדרגיה לתפוס תאוצה, ולו בתוככי הערים. אלא שמתחת לרדאר של משרד התחבורה, ההזדמנות מתמוססת. דוגמה חיה להחמצה מצטיירת מדפי המוסף "עיר הנדל"ן — התחדשות 2017", שצורף ל"הארץ" לקראת ועידה בנושא שהתקיימה בתחילת השבוע בירושלים.

אחד הכותבים במוסף, המוקדש להתחדשות עירוניות באמצעות מיזמי פינוי בינוי ותמ"א 38, מציג שאלה רטורית שאומרת הכל: "מי לא רוצה להחליף דירה ישנה בדירה חדשה בבניין מודרני עם מעלית ומקום חניה צמוד מבלי להוסיף אגורה?". המוסף הוא אמנם מוצר פרסומי והוועידה היתה אירוע מסחרי. אבל לפעמים דווקא המגזר המסחרי מלמד הרבה יותר על מצב העניינים מאשר כנסים מקצועיים או נאומים של שרים.

המוסף מתפקע מתצלומים והדמיות של עשרות מיזמי התחדשות ברחבי הארץ. באף לא אחד מהם לא נראה אפילו זנב של אוטובוס או רכבת. במודעות השיווק לא מוזכר אפילו ברמז היתרון בקרבה למוקדי תחבורה ציבורית. בשום אתר התחדשות אין זכר לעירוב שימושים או לכל סממן אחר המזכיר עירוניות. כמו במוסף, כך גם במציאות. השאלה היא לא מי לא רוצה חניה צמודה — כולם רוצים. השאלה היא מי נותן לנו חניה צמודה, בעודו גוזר סרטים וקופונים על תחבורה ציבורית. ככה לא בונים תחבורה ציבורית.

ההתמכרות לגזירת סרט היא צרה בזכות עצמה המובילה להתמכרות קשה יותר למיזמי־על תחבורתיים, מיובאים, מקובעים ומיושנים. חשיבה מחוץ לקופסה במדינה כישראל, שכלל תושביה הם כמספר תושבי לונדון לבדה, ובעידן טכנולוגי מרובה אפשרויות שלא נודעו בימים שבירת בריטניה, כמשל, עלתה על המפה — היתה עשויה למנוע משגים היסטוריים כבדים כמו רכבת קלה בתוככי תל אביב, דרישת שלום מעולם ישן בעיר המגדירה את עצמה כ"עיר חכמה", עם אינטרנט מתחת לכל ספסל בשדרה וחיישנים שיודעים לנחש את תפוסת האשפה בפחים.

אוטובוסים של אגד בחניון התחנה המרכזית בירושלים
אמיל סלמן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו