רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארבעה מיליון שקל לארבע כניסות חדשות לקריית אונו? השתגעתם?

הצורך של יישובים צמודים במרכז הארץ להתבדל באמצעות כניסות בזבזניות הוא רק המחשה לאבסורד שבפיצול האורבני. כדאי לישראל, אלופת העולם במספר היישובים לנפש, לקחת דוגמה מלונדון רבתי

19תגובות
הכניסה לקריית אונו מרחוב אשכול, ההצעה הזוכה. דווקא איחוד עשוי לשמר טוב יותר את הזהות הייחודית של חלקיו
אדריכלים ליזי מיכאל־דלצ'רו, יעל מרגלית־לקשטיין וגיא מרגלית

על שטח אדמה גבנוני זערער סמוך לצומת דרכים סואן בדרך השלום פינת רחוב גלוסקא בואכה בית הקברות נחלת יצחק, מסביב לפסל האותיות הכמו־הוליוודי "גבעתיים", היתה בשבועות האחרונים עבודת גינון חרוצה. מבט מקרוב גילה שמדובר ב"שדרוג הכניסה" לגבעתיים וכיום יש שם עצים, עציצים ופרחים. יפה שעיריית גבעתים משקיעה בטיפוח המרחב הציבורי, אבל מה פשר "כניסה לגבעתיים"? מאין ולאן בדיוק? איפה העיר הזאת מתחילה ואיפה היא נגמרת? ומה זה משנה בכלל? איזו חומה בצורה סביב העיר הזאת מצריכה "כניסה"? אם כל כך דחוף לפרנסי העיר לגזור איזה סרט, הרי לבטח ישנה רשימה ארוכה של מטלות מוניציפליות דחופות וחיוניות בהרבה שיצדיקו השקעה, מאמץ וטקס חגיגי.

כניסה לגבעתיים היא ברכה לבטלה גם לשיטתה של העיר. היא ממוקמת בתפר הבלתי נראה שבין גבעתיים לבין תל אביב, ולא מצליחה לעשות שום סדר בסבך הגבולות הבין־עירוניים באזור, המיותרים בזכות עצמם. לפני וגם אחרי שהכניסה שודרגה, לגבעתיים אין שום "כניסה". היא זולגת ומתערבבת בערים השכנות לה לבלי הכר, והן מתערבבות בה. דרך השלום עצמה מזגזגת בלי התראה מוקדמת בין גבעתים לבין תל אביב, באותו תוואי עצמו. לעולם אי אפשר לזכור למי מהן צריך לכוון את הפנגו כדי לא לחטוף קנס בחניה, וגם אי אפשר לדעת אם הערב הרומנטי ב"דירה שכורה ממש קרוב לדרך השלום" מהפזמון הסוחף ההוא התרחש ב"תל אביב אחרי חצות", או שזה היה בעצם בגבעתיים.

הכניסה לגבעתיים עם הגינה החדשה. הוליווד סטייל
מגד גוזני

חסכוני ומושכל יותר

אופנת הכניסות המעוצבות והמפוסלות — קרובות משפחה מדרגה ראשונה של מעגלי התנועה שעיצובם עבר כל גבול — פשטה זה כבר ברחבי הארץ. אם ביישובים מרוחקים יש לכך איזו הצדקה דחוקה, הרי בגוש דן הצפוף היא מרימה גבות וכתפיים. אף על פי כן, גם קרית אונו, עיר ואם בגוש, הצטרפה אף היא לטרנד ולאחרונה הכריזה על תחרות לתכנון ארבע כניסות לעיר, לא פחות. המשתתפים בתחרות התבקשו לעצב את הכניסות כך שיבטאו "את ערכי המורשת של העיר יחד עם ערכי ההווה והחזון לעתיד", ולהקמתן הוקצה תקציב של למעלה ממיליון שקל לכל כניסה. ההצעה הזוכה, של האדריכלים ליזי מיכאל־דלצ'רו, יעל מרגלית־לקשטיין וגיא מרגלית, מוצגת כעת בתערוכה בבית האדריכל שתינעל היום, לצד שאר ההצעות בתחרות, שמתקשות, כל אחת בדרכה, לתרץ את המשימה.

קרית אונו היא רק משל. זוהי אחת מבין יותר מעשר ישויות מוניציפליות נפרדות הממוקמות כתף אל כתף באזור שנקרא בקעת אונו. האוסף כולל ערים קטנות כמו קרית אונו עצמה, שאוכלוסיתה בקושי נושקת ל 40 אלף תושבים, מועצות אזוריות ומקומיות, נתח זעיר מהעיר רמת גן שהשתרבב לשם מהצד המערבי של כביש ארבע, וכמה מושבונים זעירים כמו גת רימון ובו כ–295 תושבים. מעמדה המוניציפלי המפוצל והמופרך של בקעת אונו נתון מזה שנים לדיונים חוזרים ונשנים בערכאות התכנון הממלכתיות. זה כשני עשורים קיימות בצנרת במשרד הפנים תוכניות לאיחוד מקיף של רשויות בבקעה ואף לאיחוד של כולן תחת עיריה אחת. כמה איחודים יצאו לפועל אך לא הצליחו לשנות מהיסוד את התמונה המסחררת, והבקעה, כמו כל גוש דן, נותרה מפוצלת ומבוזרת להכעיס. כל יישוב וה"כניסה" שלו.

הכניסות לגבעתיים ולקרית אונו הן כשלעצמן סיפור שולי עד זניח. עם זאת זוהי דוגמה מייצגת לעיסוק בטפל שבטפל, המסיח את הדעת ואת סדר היום מנושאים חיונים בהרבה על סדר היום בגוש דן ובישראל בכלל — אלופה עולמית במספר היישובים לנפש. לפיכך, במקום לברוח לעיצוב כניסות ולהטיל עליהן "להבהיר את גבולותיה הפיזיים של העיר", היה רק מתבקש לפעול בכיוון הפוך, לבטל לחלוטין את הגבולות, לחבר רשויות ולשים קץ לאבסורד. תחת עיריית־גג אחת ישנו לפחות סיכוי לתכנון מושכל יותר של הגוש, לראייה מרחבית כוללת, לתיאום מהלכים בתכנון, בתחבורה, בבנייה, וליצירת מרחב ידידותי לכל. פרדוקסלי ככל שזה יישמע, דווקא האיחוד עשוי לשמר את זהותם הייחודית של חלקיו, שכיום נסחפים, עם או בלי כניסות, להיות עוד מאותו הדבר.

שטחו של גוש דן רבתי, מנתניה ועד רמלה, הוא כ–1,500 קמ"ר ומתגוררים בו כ–3.7 מיליון תושבים, בצפיפות מרחבית מעיקה בכ–30 רשויות נפרדות — ערים, מושבים, פרוורים, מועצות מקומיות ואזוריות. כל רשות היא ממלכה קטנה בפני עצמה, עם שליט משלה, חצר של פרנסים, מכובדים ומקורבים משלה, ביורוקרטיה משלה, מערכות תכנון משלה, אינטרסים משלה והחלטות משלה שלעיתים מתנגשות זו בזו ראש בראש, מפריעות זו לזו ויוצרות מצבי־קצה בלתי פתירים במרחב. אין ספק שהפיצול הוא עוד סיבה לפלונטר התכנוני והתחבורתי שנוצר בגוש ומשליך על המדינה כולה.

במרחק אלפי קילומטרים מגוש דן הישראלי, משתרע גוש דן הבריטי, לונדון רבתי. שטחה כמעט זהה לזה הישראלי אלא שמתגוררים בו כתשעה מיליון תושבים, יותר מאשר בישראל כולה, וזאת ללא סימני מועקה מרחבית נראים לעין. לונדון רבתי היא איחוד של 32 "ערים", או למעשה רבעים שמספר התושבים של הקטן בהם כפול מזה של קריית אונו וגבעתיים גם יחד. הרבעים אמנם נהנים מעצמאות מינהלתית מסוימת אך כפופים לעיריית־גג אחת המייצגת אינטרסים משותפים. בביקורים בלונדון, אמנם כתיירת מזדמנת בלבד, לא נתקלתי בשום כניסה מעוצבת לשום רובע, אבל גם כך לא היה אפשר לטעות בזהותו של כל רובע. אז נכון שלונדון לא מחכה לנו, אבל בכל זאת יש משהו ללמוד ממנה.

סימפוזיון פיני

עוד יותר רחוקה מגוש דן היא פינלנד, שהצליחה להגיע לשנת המאה לעצמאותה וציינה השנה את המאורע בשורה של אירועים ברחבי העולם וגם בישראל. לסיכום שנת העצמאות, יתקיים היום (חמישי), בטכניון בחיפה, בין השעות 9:30 ל–16:00, סימפוזיון בנושא "אדריכלות הומנית וטבע — מורשתו של אלוור אלטו". הסימפוזיון מתקיים בשיתוף שגרירות פינלנד בישראל ובנוכחות השגרירה אנו סארלה, נשיא הטכנון הפרופסור פרץ לביא ורבים אחרים. ישתתפו בו שורה של מרצים בתחומי העיצוב והאדריכלות. זרקור על מורשתו של גדול אדריכלי פינלנד תפנה האדריכלית גבי נוסבאום, הרוח החיה מאחורי אירועי ה–100 וטיפוח הקשרים האמיצים עם פינלנד, שתרצה על "הדור שאחרי אלוור אלטו". אורח הכבוד הוא האדריכל הפיני ד"ר הארי האוטאיירבי, שידבר על "אדריכלות הומנית ובת קיימא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות