בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בנייה חדשה ברמת גן: מה זה בדיוק, טיפשות או חוצפה?

בשטח הריק הגדול האחרון ברמת גן, "שיכון צנחנים", ייבנו בתים פרטיים על מגרשים של כחצי דונם. כאילו אין מצוקת דיור וכאילו שכונות פחות מיוחסות בעיר אינן מפוצצות באחוזי בנייה

27תגובות
שכונת הווילות בשיכון הצנחנים ברמת גן
מגד גוזני

בקצה שיכון הצנחנים, שכונת וילות בדרום רמת גן, סמוך לרמת חן על פיסת קרקע גדולה וריקה ניכרת בימים אלה תנופת בנייה יוצאת דופן באזור הווילות השוקט של שמריו. במקום עובדים במרץ. דחפורים פרצו דרך חדשה, רחוב יצחק חופי שמה, ולאורכה מוקמים בתי מגורים חדשים. השטח נחשב לעתודת הקרקע הגדולה הריקה המשמעותית האחרונה ברמת גן ולרגע היה נדמה שהעירייה סוף סוף מפגינה היגיון תכנוני בריא ומנצלת את הנכס לבנייה עירונית כהלכה, רוויה, צפופה, לגובה, העוקבת אחרי רוח הזמן, התנאים והאתגרים העומדים לפני גוש דן וישראל בכלל. אלא שבמבט מקרוב התברר עד מהרה שלא מדובר בבנייה עירונית, לא רוויה ולא צפופה ולא רבת שימושים אלא בעוד מאותו הדבר.

כלומר, על המגרשים לאורך הרחוב נבנים להם בנחת בתים פרטיים בשיטת בנה ביתך, בצפיפות פרברית נינוחה, עם אחוזי בנייה נמוכים כאילו אין מחר, וכאילו רמת גן לא מפוצצת שכונות אחרות בעיר, פחות מיוחסות ויותר צפופות מלכתחילה, באחוזי בנייה עד השמים — אמנם גם הם במידה רבה חד־ממדים בשימושים ובמחירים. המגרשים שעליהם נבנות הווילות החדשות שווקו במכרז מטעם רשות מקרקעי ישראל (במחירים נמוכים להפתיע, אבל זה נושא אחר). אופי הבנייה הוכתב על פי תוכנית בניין עירונית משנת 1993, כפי שמסבירה מהנדסת העיר עליזה זיידלר־גרנות, שמאז קפאה על שמריה. בחלקה התוכנית מומשה כבר לפני כשני עשורים. אלא שגם כיום כאשר הזמנים השתנו, התוכנית נותרה בעינה בהחלטת רשות מקרקעי ישראל עצמה, כדבריה של זיידלר־גרנות.

המספרים מדברים בעד עצמם: שטח המגרשים לבנייה — 76 בסך הכל — נע בין 450–500 מ"ר למגרש לבית דו משפחתי דו קומתי, 350 מ"ר לבית דו קומתי אחד ו–430 מ"ר לבית חד קומתי לבעלי מוגבלויות. כל הדלילות הבלתי עירונית הזאת מתרחשת באחת הערים המצטופפות בגוש דן, בעתות של משבר דיור חמור.

כבר נכתב כאן על חוסר הצדק וההיגיון העקום במדיניות התכנון הנהוגה ב"שיכונים" דומים, לא רק ברמת גן, מדיניות המגוננת עליהם מפני אחוזי הבנייה הגבוהים הנוחתים על רחובות עממיים יותר וצפופים ממילא. התואנה היא "שמירה על ציביונן". שאלה רטורית היתה כיצד זה שכונות היוקרה — ושיכון הצנחנים הוא רק משל — נהנות ממשמורת מוניציפלית חמימה ואילו שכונות עממיות מאבדות לא רק את ציביונן אלא גם את איכות החיים בהן.

שכונת הווילות בשיכון הצנחנים ברמת גן
מגד גוזני

המלה "שיכון" בשמו של שיכון הצנחנים – כמו גם בשמם של שיכון ותיקים ברמת גן, שיכון הקצינים ושיכון צמרת בתל אביב — מטעה. אלה לא מתחמי בלוקים מאפירים עם דירות קטנות, אלא שכונות וילות. בעבר מרביתן היו צנועות יחסית בראשיתן, אבל כעת הן מהיקרות בגוש דן. הן בולטות בבנייה דלילה על רקע הבנייה המצטופפת ומתגבהת בגוש, ומוגנות כאמור מגבוה מפני שינוי בציביונן. התחדשות עירונית? תמ"א 38? משבר הדיור? לחצים יזמיים ונד"לניים? לא בבית ספרן ולא על כתפיהן.

רק לשם דוגמה, כמה מאות מטרים משיכון הצנחנים משתרעת לה שכונת נוה יהושע, שכונה עממית של בתים צמודי קרקע, אמנם עם לא מעט בעיות בעברה, אבל גם עם ציביון משלה, רחובות קטנים, גדרות ירוקים, צמחייה — שנכחדות תחת "מכפלות" צפיפות היפרבוליות, בנייה לגובה, וכל ההשלכות המשתמעות.

אכן, אין צדק, אבל גם אין שכל ומחויבות מוסרית. נעזוב לרגע את השכונות המיוחסות הקיימות. המתחם החדש שנבנה הוא הזדמנות חדשה שהוחמצה, אחת מני רבות ברחבי הארץ. לא בכל יום נופל לידיים שטח ריק שכזה במקום מרכזי שכזה. סמוך לצירי תנועה ראשיים ארציים, אזוריים ומקומיים — כביש ארבע, דרך האלוף שדה, רחוב הירדן — וסמוך לקווי תחבורה רבים לרחבי הגוש המורחב. מרחק הליכה קצרה ברגל לאטרקציות רמת־גניות מהוללות כמו כפר המכביה, הפארק הלאומי, הספארי. מי כמו רשות מקרקעי ישראל ועיריית רמת גן היו אמורות לזהות את הפוטנציאל הטמון באתר מעין זה לבנייה מהודקת, מגוונת, צפופה ורבת שימושים. מי כמוהן היה צריך לדעת שבנייה צמודת קרקע באמצע גוש דן בימינו היא משגה לאור יום, אם לא חוצפה.

וכך, על שטח ריק ורחב ממדים באזור ביקוש לוהט בגוש יהיו ברווחה פרברית בזבזנית עשרות ספורות של בתי אב בלבד, בכמה עשרות של בתים פרטיים — בעוד שבקלות היה אפשר להקים בו רובע עירוני שלם, כולל בנייה לגובה ובו פי עשר או מאה דירות בבנייה רוויה, תוך ניצול יעיל יותר של הקרקע לטובת כל הצדדים. אולי גם היה סיכוי שמחירי הדיור בסביבה יירדו במקצת, יוקל במעט הלחץ של יזמות וצפיפות באזורים אחרים בעיר, וישררו קצת יותר היגיון, שכל ישר, שוויון בנטל וצדק מרחבי בתכנון העירוני.

במסגרת התוכנית יוקמו במתחם החדש גם מגרשי ספורט, גנים ציבוריים, שבילי אופניים וכיוצא כאלה, כפי שהסבירה זיידלר־גרנות. וזאת, כמטחווי קשת מהפארק הלאומי, ה"גינה" הגדולה והמטופחת ביותר בעיר, עתירת כרי דשא, צמחייה עבותה רבת צל ומתקני ספורט לרוב שיכולים לשרת אלפי דיירים חדשים. דווקא בשטח שהופשר לבנייה היה אפשר לצמצם מעט בשטחים פתוחים, להקנות לו אופי עירוני יותר, מהודק, מבלי לפגוע באיכות החיים של הדיירים הרבים שהיו יכולים להשתכן שם. התוכנית שלפיה נבנות הווילות בבנייה עצמית, היא בת יותר מ–20 שנה שזה נצח נצחים במונחים עכשוויים. ולא משנה כרגע אם האחראית לכך היא רשות מקרקעי ישראל או עיריית רמת גן או גורמי תכנון אחרים.

אין ספק שהיה אפשר לעדכן את הגישה האנכרוניסטית לתכנון, להכניס שינויים בתוכנית הישנה ברוח הזמן הזה ולשמש דוגמה לרבים. בשביל מה יש תוכניות אם לא כדי לשנות אותן בהתאם לתנאים משתנים. בגישה תכנונית אחרת היה אפשר לא רק לצופף את הבנייה, אלא גם ליצור בשטח רחוב עירוני ראוי לשמו, רב ממדים ושימושים, לא רק דרך פנימית למכוניותיהם הפרטיות של הדיירים ושל אורחיהם. השטח ממוקם בקצה ה"שיכון" ולא במרכזו, ופעילות עירונית מידתית לא היתה מפריעה את שלוות גן העדן הפרברי.

כל זה הוא רק משל מקומי קטן למגמות התכנון השליטות כיום בישראל, המסכלות כל אפשרות להתמודד עם אתגרי צפיפות, משברי הדיור והתחבורה. המציאות המשתנה תטפח בסופו של דבר גם על פניהם של דיירי ה"שיכונים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו