תמ"א 38 תבוטל? ברוך שפטרנו

תמ"א 38 נועדה לחזק מבנים בפריפריה מפני רעידות אדמה אבל הפכה לפרויקט נדל"ני במרכז הארץ שהעשיר קבלנים והותיר — שוב — את הפריפריה לא מוגנת ולא בנויה. העברת הסמכות לרשות המקומית היא כיוון נכון

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פרויקט תמ"א 38 בירושלים. התרחקות מהייעוד המקורי
פרויקט תמ"א 38 בירושלים. התרחקות מהייעוד המקוריצילום: אוליבייה פיטוסי
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

נוכח הכוונה המסתמנת במינהל התכנון לבטל את תוכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה — הידועה בשם תמ"א 38 — כבר ברור לכל שהתוכנית המדוברת היתה מלכתחילה עבודה בעיניים. חרף שמה הרשמי כתוכנית לחיזוק וכו', הרי התמ"א היא למעשה פרויקט נדל"ני לכל דבר ועניין. התמריץ הכלכלי מאחוריה — תוספות מפליגות של אחוזי בנייה — מתאים לאזורי ביקוש במרכז הארץ בלבד שבהם הכדאיות הכלכלית גבוהה — אבל הסכנה לרעידות אדמה נמוכה יחסית. אותו תמריץ המשמן את גלגלי התמ"א באזורי ביקוש, מהווה מחסום לחיזוק מבנים באזורים רגישים לרעידות אדמה בפריפריה שבהם, מה לעשות, הפוטנציאל הנדל"ני כמעט אפסי. אין פוטנציאל, אין חיזוק לרעידות אדמה. שוב הפריפריה הופקרה לנפשה.

האבסורד התגלה עוד כשהתמ"א היתה על נייר. כבר ב–2006 קבעה ועדת מנכ"לים ממשלתית כי "תרומתה של תמ"א 38 לביצוע חיזוק בפועל תהיה דלה יחסית", והמליצה להקצות 20 מיליון שקל לחיזוק מבנים באזורי השבר. ככל הידוע ההמלצות יושמו באופן חלקי ביותר, אם בכלל.

נזקי רעידת אדמה בטבריה ביולי 2018. כשאין פוטנציאל נדל"ני, אין חיזוק מבנים נגד הסכנה
נזקי רעידת אדמה בטבריה ביולי 2018. כשאין פוטנציאל נדל"ני, אין חיזוק מבנים נגד הסכנהצילום: גיל אליהו

כישלונה הידוע מראש של תמ"א 38 כפרויקט חיזוק מבנים לא הפריעה לה לשעוט קדימה. הפעם כפרויקט "התחדשות עירונית" — ציפוף, הגדלת אחוזי הבנייה והרחבת הדיור במרקמים עירוניים קיימים, הכל כלול על חשבון יזמי הנדל"ן שבתמורה להשקעתם עושים לביתם. לכאורה נוסחה מנצחת. למעשה, כישלון בזכות עצמו.

תוכנית התחדשות עירונית היא מהלך מקומי שמצריך מחשבה תכנונית וחברתית מושכלת ומורכבת. ואולם, התמ"א היא פרויקט ארצי גורף — שתחת כנפיו ההתחדשות העירונית אינה מבחינה בדקויות מקומיות ומתעלמת מתנאים ספציפיים. מה שהיא מחזקת זה רק את כיסי היזמים. בתמורה לרווחיהם המפליגים הם פטורים מכל תמורה לציבור בבניית תשתיות, מבני ציבור או בדאגה לחוליות החלשות במסכת ההתחדשות — מעוטי יכולת, אזרחים ותיקים, שוכרי דירות, תושבים בפריפריה — שספק אם יעמדו במדד ההתחדשות ומחירו. המדינה שהפריטה את חיזוק המבנים נגד רעידות אדמה, ניערה חוצנה גם מההתחדשות העירונית.

הכוונה לבטל את תמ"א 38 במתכונתה הנוכחית מלווה בהמלצתו של מינהל התכנון לאפשר בכל זאת התחדשות עירונית, אבל כזאת הכפופה לשיקול דעתה, דרישותיה והגבלותיה של הרשות המקומית. על פי המלצות המינהל, כוחה של הרשות יתחזק והיא תוכל לדרוש מיזמים מטלות ציבוריות כמו חידוש תשתיות ובנייה ציבורית. עם כל הטענות כנגד המוניציפליה והתקדימים המרשיעים המוכרים לרבים, בכל זאת ניצתת תקווה שראשי רשויות וועדות תכנון מקומיות יגבשו מדיניות תכנון מושכלת, ישתפו את ציבור הבוחרים בהחלטות לפני שהן מתקבלות ולא לאחר מעשה, וידונו בכובד ראש בהתנגדויות למיזמים עתידיים.

יש לקוות שתיעלם גם השיטה הנלוזה, אם גם חוקית, של "הקלות" ו"סטיות ניכרות" הנהוגה במיזמי בנייה רבים. כפי שכבר נכתב כאן בעבר, על פי השיטה, באופן רשמי פרויקט הבנייה המקורי הוא דבר אחד, אבל בחסות ההקלות והסטיות מה שנבנה למעשה הוא דבר אחר לגמרי, מנופח, מעיק וצורמני, חתול בשק שהשפעתו על דמותה של הסביבה הבנויה היא לעיתים מכריעה יותר מהמקור, בעייתי ככל שהיה לרוב.

גם פינוי־בינוי גורם עוול

לצד הציפייה מביטול תמ"א 38 במתכונתה הנוכחית מתעורר חשש שהתחליף יהיה מיזמי פינוי־בינוי, שגם הם רחוקים מלהיות הארץ המובטחת. פינוי־בינוי כרוך בהריסה של מתחמי מגורים או גם שכונות ותיקות שלמות לצורך בנייתן מחדש בתוספת אחוזי בנייה ניכרים ושינוי גמור בקונספט התכנוני. מיזמי פינוי־בינוי מבטיחים תמורה נדיבה יותר לבעלי הדירות הקיימות מאשר תמ"א 38 ומאפשרים לרשות המקומית לדרוש מהיזמים פיתוח סביבתי, שדרוג תשתיות והקמת מבני ציבור לרווחת התושבים. מצד אחר, המתחמים החדשים הם ברובם מנוכרים לסביבתם, זרים לדיירים הוותיקים ופרווריים באופיים.

פינוי־בינוי הוא כמעט שם נרדף לבנייה במגדלים המצריכים מעליות וכוללים חניונים תת־קרקעים ושטחים פתוחים רחבי ידיים. כל אלה מחייבים תחזוקה שבהרבה מקרים היא יקרה בהרבה מהישג ידם של תושבים ותיקים. רבים מהם נאלצים בסופו של דבר לעקור מסביבת מגוריהם שהופכת זרה להם. כל זאת, בנוסף לזמן הרב שלוקח לאשר מיזם פינוי־בינוי, שעלול להימשך גם עשר שנים ויותר — במהלכן החיים יכולים להשתנות ללא הכר — וסופו מי ישורנו.

האם יש קצה־חוט שיוציא את התכנון מהמבוי הסתום? "התכנון העירוני הוא אולי האמנות הקונספטואלית מכולן. תכנון ערים, בניגוד לתפישה הרווחת, לא עוסק רק, או אפילו בעיקר, בבניינים, ברחובות, בכבישים, בשדרות, בגינות ובפארקים, בכל מה שמרכיב את הסביבה הבנויה", כותב ד"ר נתי מרום, חוקר ערים, בספרו "עיר עם קונספציה" (2009, הוצאת בבל). "התכנון עוסק בראש ובראשונה ברעיונות, בשאלות עקרוניות... התכנון העירוני הוא יצרן קונספציות מרכזי, פרשן דעתן הקובע 'עקרונות הבנה והבחנה' רבי עוצמה ביחס למרחב ולחברה... אפשר לחשוב על ההבחנות שהתכנון מייצר כעל 'מבנים בלתי נראים' במרחב, 'מבנים קונספטואליים', כאלה שמתקיימים, גם אם לא תמיד במודע, לפני כל בנייה קונקרטית בפועל". ללא ספק, מוצא מכובד מהמבוי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ