יש כל כך הרבה דברים נפלאים ביפן, ושום דבר מזה אי אפשר לעשות בישראל

הארכיטקטורה המדהימה, ציפוף הבנייה במדינה ש–70 אחוז משטחה יערות מוגנים, רשת רכבות שהופרטה בהצלחה נדירה, מרחב מוקפד להולכי רגל, תרבות הניקיון. רשמים מסיור אדריכלי ביפן

הגלריה לעיצוב 21–21 בתכנון האדריכל היפני טדאו אנדו והאופנאי איסה מיאקה
הגלריה לעיצוב 21–21 בתכנון האדריכל היפני טדאו אנדו והאופנאי איסה מיאקהצילום: Wiiii
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

מאז ראשית המאה הקודמת וביתר שאת כיום, אדריכלים במערב — ובכלל זה מישראל — נמשכו ליפן. אפשר להבין אותם. יפן היא ארץ השמש האדריכלית העולה. נפלאותיה בתחומי העיצוב ותכנון המרחב הם ללא תקדים, ובכל דור נדמה לחוזרים משם אחוזי התפעלות, שיש מה ללמוד משם, וגם כאן, אצלנו, אפשר. סיור אדריכלי מרוכז ומאומץ ביפן בימים אלה הוביל למסקנה נחרצת שעם כל הרצון טוב, אי אפשר לנסות שום דבר מכל הפלאות הללו בבית. הדיווחים המתמוגגים מיפן בתקשורת בעת האחרונה מתעתעים ומטעים. מקומם במדורי הקוריוזים והמדע הבדיוני ולא בדפי הידיעות — פן יתפתה הקורא להאמין שאפשר לייבא משם משהו יותר משכנע ובר־קיימא מאשר סושי, סויה, ממתקי שעועית דביקים ויוניקלו.

קשה להחליט מה ביפן יותר אי אפשר ללמוד. אולי זאת רשת הרכבות הנודעת שהרבה נכתב על ביצועיה. או המודל היפני, שלבטח יעקם לא מעט אפים, של הפרטת קווי הרכבת ושילוב קפיטליסטי לא קדוש של תחבורה ונדל"ן מניב ההופך את הרשת ליחידה הריווחית בעולם. הבעלות הפרטית כוללת את תחנות הרכבת, הקרקעות סביבן והזכויות לבנייה — מה שהופך את התחבורה לחלק בלתי נפרד ממרקם עירוני. הנוסע בקו הרכבת של חברת קיאו KEIO לדוגמה, יכול בתוך דקות ספורות לעבור מתחנת קאיו למרכז המסחרי קאיו, למלון קאיו ולמגדל המשרדים קאיו, כאזרח שמכר משהו מנשמתו לקאיו.

סיכוי קלוש עד בלתי אפשרי ללמוד משהו מהארכיטקטורה ביפן. בעוד המרקם האנושי בה הומוגני לחלוטין — יפן אינה קולטת עליה, לא מהגרים ולא פליטים — הרי הארכיטקטורה היא הטרוגנית והברידית ללא גבולות

משרפת פסולת במפעל מישימה באוסקה, יפןצילום: hiromitsu morimoto / hetgallery

ובישראל? הצחקתם. הרכבת המהירה שינקנסן — על קטריה בעיצוב אירודינמי מסעיר — שהוקמה ב–1964 היתה יכולה כבר אז לעשות מרחק כמו מתל אביב לירושלים ב–12 דקות בלבד. והיא גם טסה בחגים ומועדי ישראל. ליפנים אין אלוהים.

אי אפשר ללמוד מיפן גם את מדיניות ציפוף ההתיישבות והבנייה. יפן היא אחת המדינות הצפופות בעולם, לא מעט בשל העובדה ש–70 אחוזים משטחה מיוער ואסור בתכלית בבנייה ואפילו בחקלאות, יהיה אשר יהיה מדד הגודש והעומס בכפר, בפרוור ובעיר. בשל החסך הנואש בקרקע לבנייה ותחבורה, עריה הגדולות של יפן בנויות אנכית, במגדלים ובשכבות על שכבות של נתיבי תחבורה. מסילות ברזל חולפות מעל כבישים מהירים, המרחפים מצידם מעל רחובות עירונים, לא פעם בצמוד לחלונות של בתי מגורים ומשרדים, כי תחבורה חשובה יותר. גנים רבים משגשגים מעל קומות של משטחי בטון יצוקים, ומצריכים טיפול ותחזוקה שלא מן העולם הזה, הישראלי. רק צריך לראות גנן יפני בצאתו לעבודת יומו לבוש במדים כחייל ממושמע, חמוש באבנט ועליו תלויים כלי עבודה מוכנים לפעולה, כדי להפנים שאין לנו שום סיכוי גם במגרש הזה.

מרכז מחזור הפסולת מישימה באוסקה. הטרלול הצבעוני של האמן האוסטרי פרידנסרייך הונדרטוואסרצילום: hiromitsu morimoto / hetgallery

סיכוי קלוש עד בלתי אפשרי הוא ללמוד משהו מהארכיטקטורה ביפן. הנוף הבנוי מכה בתדהמה. בעוד המרקם האנושי ביפן הוא הומוגני לחלוטין — יפן אינה קולטת עליה, לא מהגרים ולא פליטים — הרי הארכיטקטורה היא הטרוגנית והברידית ללא גבולות. מצידה האחד לדוגמה אלה הם המוזיאונים — בזבזני שטח מעבר לכל מידה, אבל למי אכפת, זה לא הבזבוז שלנו — מבטון חשוף זן־בודיהסטי של האדריכל היפני טדאו אנדו בגלריה לעיצוב 21–21 בטוקיו שתכנן עם האופנאי איסה מיאקה. ומצידה האחר, הטירלול הצבעוני בסגנון גן ילדים במרכז המיחזור מישימה באוסקה של האדריכל והאמן האוסטרי הביזארי פרידנסרייך הונדרטוואסר. בין לבין זוהרות היצירות האווריריות ושקופות כדמעות של משרד SANAA, המופקד גם על תכנון בניין בצלאל החדש בירושלים. נחכה ונראה.

אדריכלים ביפן נהנים מחופש פעולה נרחב, ללא הפרעה כמעט מצד נציגי ציבור או ועדות תכנון. חוק התכנון והבנייה ביפן, בניגוד לזה בישראל, אוסר על התערבות ציבורית בכל נושא אדריכלי שמוגדר כ"לא מדיד" — כמו יפה או לא יפה — ומתמקד בדרישות ענייניות כמו גובה, רוחב, זכויות שמש. כל השאר מסתדר מעצמו.

המשותף לערב־רב הוא גימורים מושלמים גם בפרטים הקטנים. משמעת ברזל בקו הרחוב יוצרת מרקם עירוני ה"מחולל תנועה ערה של הולכי רגל" — עקרון מפתח בתכנון ביפן

הרכבת המהירה שינקנסן שהוקמה ב– 1964. מת"א לירושלים ב–12 דקותצילום: Eiichi Kimura

לראות ולשפשף עיניים

רובע גינזה היוקרתי הוא כמוסה מרוכזת של התוצאה. ללא משטרת טעם על הראש, האדריכלות ברובע היא תצוגת אופנה של הכל מכל, מממבני משרדים ועד חנויות דגל של מותגי על, שתכננו כל המי ומי באדריכלי העולם בכל סגנון, זרם ואסכולה, ובאיכות שבאמת אין סיכוי ללמוד ממנה. בין השאר הטביעו חותם ברובע טויו איטו וקישו קורקאווה היפנים, ריקרדו בופיל הספרדי, הרצוג ודה מרון השווייצרים (מתכנני בניין הספריה הלאומית החדש בירושלים. נחכה ונראה) רם קולהאס ההולנדי, מסימיליאנו פוקסס האיטלקי שהצליח בטוקיו הרבה יותר מאשר ביפו, שם תיכנן את בניין מרכז פרס לשלום.

המשותף לכל הערב־רב הזה — שלא תמיד עונה לכל טעם, אבל מה זה משנה — הוא גימורים מושלמים, פרטים קטנים שגם אלוהים היה מסיר בפניהם את הכובע, משמעת ברזל בקו הרחוב היוצרת מרקם עירוני רציף ורב שימושי ה"מחולל תנועה ערה של הולכי רגל" — עקרון מפתח בתכנון עירוני ביפן וחסר כל סיכוי בבית ספרנו.

אדריכלים ביפן נהנים מחופש פעולה נרחב. חוק התכנון והבנייה, בניגוד לזה בישראל, אוסר על התערבות ציבורית בכל נושא אדריכלי "לא מדיד" — כמו יפה או לא יפה — ומתמקד בדרישות כמו גובה, רוחב וזכויות שמש

בניין המשרדים מיקימוטו ברובע גינזה בטוקיוצילום: CHRIS GUY

תרבות הניקיון ביפן היא התופעה שהכי פחות אפשר ללמוד ממנה בישראל ונדמה שרובוטים הם אלה המתחזקים אותה. אם זה במרחב הציבורי החף מכל פח אשפה ובכל זאת נקי ללא רבב, או השירותים הסטריליים בטירוף בכל אתר ואתר. האובססיה הלאומית ביפן לשירותים ואביזרי סניטציה היתה לשם דבר. שיאיה הם ללא ספק גן הילדים הזעיר שהוקם בביתן שירותים אחד, נקי להפליא מיותר לומר, בתחנת דלק על אם הדרך. לראות ולשפשף עינים. או כיור שטרם נראה כמוהו בתא שרותים במבנה דמוי אננס בלב טוקיו, עשוי ממשטח עץ מוחלק, נוטה באלכסון מרומז לעבר פתח ניקוז סמוי, ולא מרשה לשום טיפת מים תועה לסטות מהמסלול לכיוון הלא רצוי. המבנה בנוי מרשת תלת ממדית של כפיסי עץ שתכנן האדריכל היפני חובב הגימיקים קנגו קומה, והוא משרת כפרסומת חיה לחברת ממתקים, מאננס. עד כאן.

מוזיאון לאמנות צ'יצו, שגם עוצב על ידי טדאו אנדו, באי נאושימה ביפןצילום: bruno vanbesien

ניסיון ביתי לפצח את המרחק הפעור בין יפן לשאר העולם יהיה בהכרח שרלטני ולא תקין פוליטי. מקור מוסמך יותר, הפותח צוהר להוויה היפנית, הוא הסרט התיעודי "הרובוט האנושי" ששודר מחדש בימים אלה, וייתכן שיש בו קצה חוט. הסרט דן בבינה מלאכותית ורובוטיקה ביפן ומעלה טענה שמקור הקירבה והחיבה של יפנים לרובוטים — בהבדל מהמערב הרואה בהם איום על האנושות — היא בדת השינטו ובאמונה שלכל חפץ ישנה נשמה. על פי תורת השינטו ההבדל בין עצמים דוממים לבין יצורים חיים אינו נחרץ כמו בדתות המונותיאיסטיות. אינטראקציה עם בני אדם מאצילה נשמה על עצמים, אם זה רובוט אהוב דמוי חיית מחמד או בניין שבתכנונו ועיצובו הושקע מאמץ, או רכבת מהירה. לא נותר אלא להודות שכדי ללמוד מיפן צריך להתחבר לרובוט שבה, על כל המשתמע.

כיור בתא שרותים בטוקיו. עשוי ממשטח עץ מוחלק, נוטה באלכסון, ולא מרשה לשום טיפת מים תועה לסטות מהמסלולצילום: אסתר זנדברג

האדריכל אריה קוץ, יפנולוג, מדריך תיירות אדריכלית ליפן שתרם מידע משלים לטור שלעיל, מעיר שיש משהו ילדותי בתרבות היפנית. הוא עצמו, בתמימות ילדותית אופטימית, משוכנע שכן אפשר ללמוד מיפן.

כתבות מומלצות

BW אמזון רחפנים 256

החבילה מתעכבת: למה הרחפנים של אמזון עוד לא סיפקו את הסחורה

קראק פאי הקלאסי של גוז' ודניאל

משחקים עם קראק פאי: ארבעה מתכונים לעוגה הממכרת

פרויקט הרצל 138

סוף סוף יש סיבה לעצור ולהביט בבית הבאר ברחוב הרצל

הדרך הקלה והטובה ביותר להימנע מקרני השמש היא להפחית את החשיפה הישירה

מה ההבדל בין כתמי שמש לנמשים ומה גורם להם?

אבישי בן-חיים

ל"ישראל השנייה" מגיע דיון רציני יותר, ובעיקר כזה שמבוסס על אמת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"