שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ביקור ב"פארק המסילה" החדש בירושלים

על התוואי של מסילת הרכבת העותמאנית בירושלים הוקם "פארק המסילה" החדש לאורך שישה קילומטרים בין המושבה הגרמנית לבית צפאפא

נועם דביר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

מה הם המרכיבים הנדרשים ליצירה של פארק מוצלח בעיר מסוכסכת ושסועה, אך בעלת יופי טבעי ואדריכלי נדיר מסוגה של ירושלים? לדעתו של האדריכל יאיר אביגדור, המטרה החשובה ביותר היא יצירה של יחסי גומלין בחסות המרחב הירוק בין קהילות שאחרת לא היו מתערבבות אחת עם השנייה. יחד עם שותפו, אדריכל הנוף שלומי זאבי, הוא עוסק בעשור האחרון בתיכנון ובפיתוח של "פארק המסילה", שממוקם על גבי התוואי ההיסטורי של מסילת הרכבת העותמאנית.

הפארק מחבר בין תחנת רכבת החאן במושבה הגרמנית לבין פאתי תחנת מלחה, בסמוך לגן החיות התנ"כי, ומהווה חוליה חשובה בטבעת הפארקים הירוקה שהולכת ונרקמת מסביב לירושלים. לאורך הפארק ממוקמות שכונות אקסקלוסיביות כמו בקעה והמושבה היוונית, לצד שכונות פחות אמידות כמו הקטמונים או בית צפאפא. בעבר הן הפנו למסילה את גבן אולם כיום, עם השלמתו של הפארק, מוסרות הגדרות בהדרגה.

הפארק עם אדני הבטון דמויי העץ. השקעה של 40 מיליון שקלים וכמה בעיות לא פתורותצילום: יעל אנגלהרט

אנחנו צועדים מאזור תחנת הרכבת החאן לכיוון דרום. עצי הדולב שנשתלו משני צדיה של המסילה עוד לא הספיקו לצמוח והשמש האביבית מכה בחוזקה על ראשי העוברים והשבים. זו שעת בוקר ועל כן מרבית המבקרים שפוקדים את הפארק הם הורים עם תינוקות, וקשישים. "בירושלים יש תחושה נעימה של מרחבים ושל שטחים פתוחים בגלל המבנה הטופוגרפי שלה וכשאתה הולך בעיר אתה מרגיש הרבה ירוק", אומר אביגדור. "מצד שני, דווקא בגלל הטופוגרפיה הכמות של השטחים הנוחים לשימוש היא קטנה יחסית ולשכונות שלמות אין נגישות לפארקים".

זאבי מציין, כי הפארקים הגדולים בירושלים שוכנים באופן מסורתי בוואדיות, כמו גן סאקר או גן המצלבה. "הם עושים את העבודה אבל נותנים מענה רק בקנה המידה השכונתי. כלומר, צריך להתארגן כדי ללכת לשם ולפעמים אפילו צריך לקחת את האוטו. יש מעט מקומות בעיר שבהם השטחים הפתוחים הם חלק ממרקם עירוני רציף. בפארק המסילה היתה לנו הזדמנות ליצור מקום כזה. ברגע שאתה חלק ממרקם עירוני, אז הנגישות היא יומיומית".

באופן מפתיע, פארק המסילה התגבש כתוצר לוואי של פרויקט פארק נחל רפאים שתוכנן בזמנו במשרד. כשאביגדור וזאבי ניסו לקבוע את הגבולות של פארק רפאים הם טיפסו מעלה לכיוון העיר והתחקו אחרי אגן הניקוז שלו. בחלק העליון ביותר של האגן של נחל רפאים ממוקמת תחנת הרכבת החאן, שהפסיקה את פעילותה הסדירה ב-1998. הם ניגשו למהנדס העיר דאז, אורי שטרית, והציעו לו ליצור שלוחה עירונית של הפארק שתכלול את תוואי המסילה ותגיע עד לתחנה. שטרית הסכים ויחד עם הרשות לפיתוח ירושלים שיכנע את רכבת ישראל להעביר כפיקדון את שטחה של המסילה לעיריה.

ג'סטות בין שכונות

המסילה העותמאנית שחיברה בין יפו לירושלים היתה הראשונה שהונחה במזרח התיכון. הקמתה החלה ב-1890, ביוזמתו של היזם הירושלמי יוסף נבון, ונמשכה כשנתיים וחצי בלבד. המסילה היתה פעילה לכל אורך המאה ה-20 למעט הפסקה בת שנה בעקבות מלחמת העצמאות (חלקים של המסילה נכבשו על ידי הלגיון הירדני וחזרו לישראל במסגרת הסכמי רודוס) והיא שימשה כעורק תחבורה מרכזי אל ירושלים.

תחנת הרכבת הירושלמית היתה אמנם מרוחקת מהעיר העתיקה אולם במשך השנים הוקמו לצדה שכונות יהודית וערביות חדשות: בקעה, המושבה היוונית, תלפיות, בית צפאפא ולאחר מכן גם שכונות הקטמונים. עם ההתפתחות של ירושלים הפכה המסילה למעין גבול עירוני שרק העצים את הקיטוב הכלכלי והחברתי בין השכונות. עד היום הן מחוברות בנקודות ספורות בלבד.

הפיתוח של הפארק החדש מבוסס על התוואי המקורי של המסילה, שרוחבו נע בין שבעה ל-15 מטרים - תלוי במיקום ובסיטואציה העירונית. ההחלטה העיצובית החשובה ביותר שקיבלו אביגדור וזאבי היא לשמר את הפסים ואת האדנים כמרכיב עיצובי מרכזי. הם הניחו עליהם פנלים של בטון מגוון שנוצקו בטקסטורה של עץ, ויצרו מהם שביל להולכי רגל. לצד הפסים נסלל שביל אספלט לאופניים שמתחבר בקצוותיו לשבילים עירוניים נוספים. בין הולכי הרגל לבין האופניים מפרידה רצועה של דשא שמעניקה מקום שהייה. במקטעים הצרים יותר נשתלה בשוליים צמחיית נוי בלבד.

המסילה ב-2007, לפני הפרויקטצילום: תכנון נוף בע"מ

כשהפארק פוגש צמתים עירוניים או רחובות קטנים הוא יוצר "ג'סטות", כהגדרתו של זאבי, בצורה של כיכרות זעירות. תפקיד אחר שלקחו על עצמם המתכננים הוא לחזק את המעברים הבין-שכונתיים באמצעות יצירה של רחבות מוגדרות עם ספסלים ותאורה. בחלקים ספורים של הפארק נשמרו מתקנים מקוריים של הרכבת, כגון תמרורים ועמודי תקשורת. בעתיד מתכננים האדריכלים להציב לצדם שלטים המבהירים את תפקידם ההיסטורי.

אורכו של הפארק הוא שישה קילומטרים וכשהולכים לאורכו אפשר לחזות בהשתנות הנוף מסביב: הווילות המפוארות של בקעה מתחלפות בשיכונים של הקטמונים ובבתים הבודדים של בית צפאפא. לבסוף מתפורר המרקם העירוני לחלוטין ומפנה את מקומו למרחב הטבעי של הרי ירושלים. "הרצועה של הפארק היא פשוטה וקריאה ומאפשרת לך ללכת כל הזמן במסגרת ברורה, מה שמשתנה זה הנוף שמסביב", אומר זאבי. "לכן ההשפעה של הפארק לא מוגבלת לגבולות הפיסיים שלו וגם הדפנות נהפכות למשתתפות פעילות".

על השינוי במעמדו של המקום אומר זאבי: "עד לפני כמה שנים השכונות היו עם התחת לכיוון הפארק כי זה היה הג'אנק-יארד של ירושלים. היום אנחנו רואים תהליך שבו העיר מסתובבת לכיוונו. למשל, בבית צפאפא היו בתים שהפנו את הגב לרכבת וביקשו מאתנו להקים גדרות לצד הפארק. היום הם מבקשים להוריד את הגדרות כי הם רוצים לעשות שם בתי קפה. הם מבינים את הפוטנציאל".

לא כמו בניו יורק

עם זאת נראה שהפוטנציאל העיצובי של הפארק עדיין לא מומש במלואו. כשמטיילים לאורכו מבחינים ברמת תחזוקה ירודה, והעיצוב "הפשוט והקריא" נראה לעתים חד-גוני ומשמים. כך למשל לא ברור מדוע הוחלט להניח על המסילה דווקא חיקוי מבטון של פנלים מעץ - במקום לוחות עץ אמיתיים ("העיריה לא מוכנה לתחזק את זה" עונים המתכננים). נדמה גם שפרטי העיצוב שנבחרו לפארק הם סטנדרטיים מאוד ואינם הולמים את הסיטואציה הנופית והאדריכלית היחודית.

כשמדברים על פארקים המבוססים על מסילות רכבת היסטוריות, עולה מיד שמו של ה-High Line במנהטן, שהוקם על חורבותיה של מסילה עלית ישנה בחלקו המערבי של האי. את הפרויקט יזמה קבוצה נמרצת וקולנית של תושבים שהבינה את התועלת הציבורית - אך לא פחות חשוב מכך, גם הנדל"נית - שהיא עשויה להפיק משיקום המסילה. הפרויקט, בתכנון המשרדים פילד אופריישנס ודילר-סקופידיו-רנפרו, מציג שורה של פרטי עיצוב איכותיים - ספסלים, מזרקות, מעקות ועוד - שהפכו את המסילה לגן עדן עירוני-אקולוגי. לא בכדי ערים בכל העולם מנסות כיום לחקות את הצלחתו. השאלה היא מדוע ירושלים לא ראויה לעיצוב ברמה דומה?

5 מתוך 5 |
צילום: יעל אנגלהרט
1 מתוך 5 |
צילום: יעל אנגלהרט
2 מתוך 5 |
צילום: יעל אנגלהרט

אביגדור וזאבי אומרים בתגובה, כי הפרויקט הניו יורקי נהנה מתקציב גבוה פי עשרה למ"ר, ומעיריה שגילתה פתיחות אדירה לעיצוב הייחודי ולעלויות התחזוקה העתידיות. "עיריית ירושלים קיבלה הרבה מההצעות שלנו אבל היום עיריות רבות פוסלות אפילו ספסלי עץ, בגלל קשיים בתחזוקה ובעיות של ונדליזם", עונה אביגדור. "אנחנו חשבנו שנכון ליצור במקום הזה מערכת פשוטה שתתחבר לפארקים אחרים בעיר. למשל, החלטנו ששביל האופניים ייראה בדיוק כמו בכל מקום אחר בירושלים. יותר חשוב לנו פה הקשר המערכתי".

בימים אלה נשלם החלק השלישי של פארק המסילה, שמחבר בין צומת אורנים לצומת פת. החלק הרביעי והאחרון, שיעבור בבית צפאפא, נמצא בתכנון ואמור להסתיים בתוך שנתיים. העלות המוערכת של הפרויקט אינה נמוכה - כ-40 מיליון שקלים - אולם התועלת שירושלים צפויה להפיק ממנה היא חסרת תקדים. גם אם העיצוב של הפארק לא מושלם, קשה להתווכח עם ההצלחה שלו, הן בפיתוח שטחים ירוקים לטובת הציבור והן בביסוס של יחסים חדשים בין תושבי השכונות שלאורכו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ