שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בעקבות בית הקולנוע האבוד

נועם דביר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

האוצרות אמי שחר וסלומה פקיאל נקלעו השבוע למרכזה של מחאה תרבותית סוערת. במסגרת אירועי "הלילה הלבן", שיתקיימו הלילה בתל אביב-יפו, הן אצרו תערוכת וידיאו ארט של עשרה אמנים, שתוצג בחלליו הנטושים של קולנוע עדן בנוה צדק. את החסות לאירוע העניקה חברת המכוניות אאודי (כולל שתי מכוניות שיוצבו ביציאה מהתערוכה) והמבקרים יידרשו לשלם דמי כניסה של 20 שקלים כדי לממן את ההוצאות. במבט חטוף זה נראה כמו מעשה אמנותי שעטוף בצלופן מסחרי-בורגני.

שחר גדלה בבלגיה ופקיאל בצרפת, ושתיהן מעריכות את מסורת הלילה הלבן שמצוינת בשתי המדינות האירופיות זה כעשור. לדבריהן, זהו "אירוע גדול וחשוב של עולם האמנות". הפגישה אתן התקיימה בתחילת השבוע, לפני שמחאת הלילה הלבן התפרצה וגררה עמה ביטול של עשרות אירועים ברחבי העיר. בהמשך השבוע הופץ בפייסבוק טקסט שקרא להן לבטל את התערוכה. "זה לא הכל שחור או לבן ואנחנו לא רוצות להגיב לקריאה הזאת", כתבו השתיים במייל. "לא בגלל שאנחנו לא ערות ומודאגות אלא מכיוון שיש הרבה דרכים לעסוק בנושאים חברתיים ולקדם שינוי וצדק. אמנות תמיד היתה אמצעי לעסוק בנושאים האלה, הפרויקט שלנו לא מתעלם מהם".

תקופת דמדומים

התערוכה של שחר ופקיאל, שנקראת "מעברי עדן", אמורה להיות אחד האירועים המרכזיים של הלילה הלבן. היא מתקיימת בחלליו הנטושים של בית הקולנוע שהוקם ב‑1914 בפינת הרחובות לילינבלום ופינס והיה הראינוע הראשון שפעל בתל אביב.

את הבניין תיכנן המהנדס הגרמני ריכרד מייכל, שהיה מומחה להקמת ראינועים. הוא בא לארץ בפברואר 1914, בהזמנת הבעלים אברבנאל ווייסר, וגיבש את התוכניות בתוך חודש. השכנים התנגדו נחרצות להקמת הפרויקט מחשש לרעש ולהפרת הסדר הציבורי, אבל הוועד התל-אביבי אישר אותו, בכפוף לביקורת על תוכן הסרטים שיוצגו בו ואיכותם.

צילום: יעל אנגלהרט

הקולנוע מורכב משני אולמות: אולם קיץ פתוח לשמים ואולם סגור. את הבניין מקיפה חזית מעוטרת בסגנון אר דקו עם עמדת קופות שמעליה קבוע השלט "עדן". מיום הקמתו הוא היה למוקד תרבותי וחברתי חשוב ואירח בין השאר הופעות אופרה, תזמורת ואירועים חגיגיים שונים.

ב‑1974 נסגר קולנוע עדן, נמכר לבנק לאומי והוסב למשרדים. השיפוץ גרם נזק גדול לבניין: האולם הגדול חולק לשניים על ידי קומת גלריה והרצפה המקורית שלו פורקה. מעל אולם הקיץ נבנה קירוי ורצפתו רופדה בשטיח מקיר לקיר. לפני חמש שנים עזב הבנק את הבניין ומכר אותו לאיש עסקים ממוצא צרפתי. הקולנוע שרוי כיום בתקופת דמדומים מוזרה שבין העבר לבין העתיד. בחוץ יש עדיין שרידים לשטיח ובאולם הסגור פורקה קומת הגלריה ושורה של דלתות שנפתחות לשום-מקום תלויות על הקיר.

האוצרות עמי שחר (מימין) וסלומה פקיאל. לא שחור ולבן

נדמה שהתזמון של תערוכת "מעברי עדן" היה יכול להיות טוב יותר. בשבוע שעיריית תל אביב מטילה חסמים על קיום מחאה חברתית, נוהגת באלימות כלפי מפגינים ומאשרת היכן יוקם מאהל המחאה הבא, קשה להצדיק התגייסות של סצינת התרבות המקומית לחגיגות הלילה הלבן.

ועם זאת, בפעולה האמנותית של החייאת קולנוע עדן יש גם אופטימיות. התערוכה מציגה פרשנות מעניינת לשימוש בקולנוע נטוש ומשתמשת באיכויות הגולמיות שלו ליצירה של חוויה אמנותית. חלק מהאמנים יקרינו על הקירות, אחרים ישתמשו במכשירי טלוויזיה. בסוף הלילה יפורקו המקרנים והציוד הטכני והבניין יחזור לשיממונו.

התערוכה מאירה את הפוטנציאל של קולנוע עדן לחזור ולתפקד כמוקד ציבורי. לפי שעה מתנהל דיון בין הבעלים לבין עיריית תל אביב על השימוש העתידי בבניין ועל זכויות הבנייה שיוקצו לו. בעירייה אומרים כי האפשרות של הקמת אולם קולנוע חדש במסגרת הפרויקט לא ירדה מהפרק, אולם החשש הוא מהתנגדות השכנים.

5 מתוך 5 |
צילום: יעל אנגלהרט
1 מתוך 5 |
צילום: יעל אנגלהרט
2 מתוך 5 |
צילום: יעל אנגלהרט

לדעת האוצרות, לקולנוע עדן צריך להיות תפקיד חברתי-תרבותי גם בגלגולו החדש כפרויקט נדל"ני. "אנחנו לא באוטופיה, אי אפשר להגיד שלא יהיה פה משהו מסחרי", הן מוסיפות. מה היו עושים בבניין דומה בפאריס? "מלון בוטיק של פיליפ סטארק, או מועדון", עונה פקיאל בחיוך אירוני, "יש כזה פרויקט שעושים עכשיו ברובע ה‑19. זה מלון שיש בו גם בר ונותנים לך שם פסטה קטנה ב‑30 יורו".

"בבריסל היו משאירים את הבניין בדיוק כמו שהוא בלי תוספות", מוסיפה שחר. "היו עושים מזה בנק, או אולי מסעדה יוקרתית".

קולנוע בדולר

במשך הלילה הלבן התל-אביבי תתקיים בבת ים פעולת מראה עממית לתערוכה בקולנוע עדן. על הקיר של קולנוע "סביון" בכיכר המצבה בעיר יוקרן חצי גמר יורו 2012 ולאחר מכן יוקרן סרט האימה הישראלי "כלבת".

סביון הבת-ימי הוא שריד כמעט אחרון לתור הזהב של בתי הקולנוע העירוניים, שהולכים ונעלמים מאז שנות ה‑80. כיום נותרו ממנו חזית מרשימה, מורכבת מיחידות בטון מתועשות ומחוררות, וחלל מבואה ­ שמאוכלס בחנות "הכל בדולר". האולם עצמו נמחק לטובת מגרש חניה. בשנה האחרונה התנהל מאבק לשימורו של הבניין, שהיה אמור להימחק לטובת מגדל מגורים יוקרתי בתכנונו של אילן פיבקו. בסופו של דבר החליטה הוועדה המקומית לשמור את החזית המקורית ולחייב את היזמים להקציב שטח בתוך המגדל לפעילות בעלת אופי ציבורי.

שני האירועים ­- בתל אביב ובבת ים -­ מציגים אמירה ברורה על הפוטנציאל התרבותי והציבורי של בתי קולנוע עירוניים, מרופטים ונטושים ככל שיהיו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ