שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מה יעלה בגורל בתי הבאר של תל אביב

נועם דביר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועם דביר

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בתל אביב הורתה בשבוע שעבר על הכנת תוכנית שימור ל‑19 בתי באר ברחבי יפו ודרום תל אביב. זו החלטה תקדימית שמעניקה חותמת מוניציפלית לאיכות האדריכלית של בתי הבאר ולמורשת התרבותית העשירה שהתגבשה סביבם.

מעבר לכך היא מעלה לדיון פרק לא מוכר בהיסטוריה של תושביה הערבים של יפו. הרוב המכריע של תוכניות השימור בארץ מתייחסות אך ורק לנרטיב הציוני ומשמיטות לחלוטין את ההיסטוריה הפלסטינית. לפחות מבחינה זאת, זוהי החלטה אמיצה וראויה לציון.

עם זאת תוכנית השימור החדשה עלולה להוות בסופו של דבר גם את האיום הגדול ביותר על בתי הבאר. מתוך כ‑70 בניינים ששרדו רק 19 מוכרזים לשימור ועוד 22 מיועדים לתיעוד וגורלם אינו ברור. בכך מעניקה עיריית תל אביב הכשר להריסה של תופעה אדריכלית ייחודית בקנה מידה בינלאומי.

בית משפחת רוק סמוך לתחנה המרכזית הישנה בתל אביב. הבאר נאטמה והבניין מט ליפולצילום: יעל אנגלהרט

בתי הבאר הם טיפולוגיה של מבנים חקלאיים שהתפתחו בסוף המאה ה‑19 בעורף החקלאי של יפו ­ כיום דרום ומזרח תל אביב ­ ושימשו את ענף הפרדסנות. הביקוש במדינות אירופה לתפוזי ולנסיה ושמוטי של מותג JAFFA הזרימו כספים רבים לפלסטינה והפכו כמה ממשפחות הפרדסנים היפואיות לעשירות במיוחד. לצד המבנים הצנועים של הבארות שסיפקו את המים הנדרשים להשקיית הפרדסים נוספו עם השנים אורוות, מחסנים, בתי אריזה ולבסוף גם בתי קיט מפוארים ששימשו כמפלט מרחובות יפו הצפופה.

לפני קום המדינה פעלו בעורף החקלאי של יפו כ‑200 בתי באר. הם מונצחים היטב במפות ששירטטו הקרטוגרפים של המנדט הבריטי ­ כולל מיקום מדויק של הבארות, תעלות ההשקיה ובריכות אגירת המים שנהפכו למקום בילוי מועדף בימי הקיץ החמים בעבור תושבי יפו העשירים. בתי הבאר, עם חומות האבן שמסתירות מאחריהם גנים ירוקים ואקזוטיים, הונצחו בין השאר בציורים של נחום גוטמן ובכתביהם של סופרים ומשוררים בני התקופה.

5 מתוך 5 |
צילום: יעל אנגלהרט
1 מתוך 5 |
צילום: יעל אנגלהרט
2 מתוך 5 |
צילום: יעל אנגלהרט

בתי באר ידועים הם למשל בית משפחת אל-עזה בדרך בן צבי, שכולל מערכת מרשימה של בניינים ומתקנים חקלאיים, ביניהם בית מידות מפואר שכולל חללי אירוח מרהיבים ופרטי בניין מקוריים כמו מרצפות ורעפים תוצרת צרפת. תחת ידיים ישראליות הוא נהפך למתחם אימונים של הגדנ"ע וחדר האירוח המרכזי שלו, עם עמודי שיש ורצפות ותקרות מצוירות, הוסב למטווח.

בית ידוע אחר הוא בית אנטון איוב בפאתי שכונת תל כביר שנודע גם בשם "בית הביל"ויים". בזכות פעילותם של ארגוני השימור הוא ניצל מהריסה ברגע האחרון ומתחתיו נכרתה מנהרה לרכבת בקו ראשון לציון מערב. בסמוך לתחנה המרכזית הישנה ניצב ביתה של משפחת רוק הנוצרית שחלש בעבר על מאות דונמים של פרדסים ומצטיין בפרטי בנייה ונגרות מיוחדים. כיום הוא מוסתר מאחורי שורה של דוכנים מאולתרים ותוספות בנייה. הבאר שלו נאטמה והבניין כולו מט ליפול.

עדות אילמת

אחרי קום המדינה ננטשה תעשיית הפרדסים של יפו וכך גם בתי הבאר. אלה שלא נהרסו נותרו במצב רעוע כעדות אילמת למורשת אדריכלית, חברתית ותרבותית שהיתה חלק בלתי נפרד מהשגשוג של יפו הערבית במחצית הראשונה של המאה ה‑20.

לגילוי המחודש של בתי הבאר אחראים במשותף האדריכלים נאור מימר, אמנון בר אור וסרג'יו לרמן, יחד עם צוות גדול של סטודנטים מבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. מימר החל להתעניין בנושא בשנת 2006 כאשר דחפורים החריבו בית באר סמוך לבית הולדתו ברחוב עזה ביפו. לאחר שניסה להתריע בפני הרשויות על ההרס ולא נענה הוא החליט להכין סקר עצמאי של בתי הבאר ולהתמודד עם ההיסטוריה שלהם. בר אור ולרמן, שהנחו יחד סטודיו לשימור באוניברסיטה, לקחו את הנושא תחת חסותם במסגרת מחקר על ההיסטוריה הערבית של יפו, ובמשך ארבעה סמסטרים גייסו את הסטודנטים למחקר ולתיעוד של עשרות בתי באר (גילוי נאות: הכותב היה סטודנט בסטודיו). בפברואר 2008 הוצגה תערוכה ראשונה על בתי הבאר בחלל תצוגה בשדרות רוטשילד, שלאחריה החלה גם עיריית תל אביב להכיר בחשיבותם של בתי הבאר ולבחון דרכים להצלתם.

בית משפחת אל-עזה בדרך בן צבי בתל אביבצילום: יעל אנגלהרט

התוכנית העתידית מתבססת על סקר של ד"ר אבי ששון ותכלול כאמור שימור של 19 בתי באר בלבד ­ מרביתם מוגנים בכל מקרה בתוכניות בניין עיר אחרות ­ כמו פארק החורשות שיוקם בשנים הקרובות באזור הכנסייה הרוסית ­ או נמצאים בשטחים בבעלותה של עיריית תל אביב. כמו כן נמנעה התוכנית מהכרזה על בתים שנמצאים בבעלות פרטית. הרקע לכך היא תוכנית השימור הנוכחית של העיריה שמקיפה כ‑1,000 בניינים, ונמצאת כיום תחת התקפה של תביעת משפטיות בהיקף של שני מיליארד וחצי שקלים.

לדעתו של מימר, תוכנית השימור של בתי הבאר מאכזבת. "צריך להתקיים דיון מתוקף הערכים ההיסטוריים והסביבתיים של הבניינים ולא מתוקף הבעלות על המגרש שלהם. ברור לי שנעשתה עבודה רצינית אבל אם בסופו של דבר הוחלט לשמר רק בניינים בבעלות ציבורית זאת בעיה. למה במרכז העיר אפשר לחייב שימור של בניינים פרטיים ובדרום העיר לא?". לשאלת השימור יש גם קשר הדוק לתשתית של בנייני הציבור באזורים הפחות לבנים ויוקרתיים של תל אביב. אילו העירייה היתה בוחרת ללכת למהלך של רכישת הבתים ושימורם היא היתה עשויה ליצור רשת חדשה של בנייני ציבור בשכונות הדרום וביפו.

7 מתוך 7 |
צילום: יעל אנגלהרט
1 מתוך 7 |
צילום: יעל אנגלהרט
2 מתוך 7 |
צילום: יעל אנגלהרט

גם בר אור מביע אכזבה מכמות הבתים שנכללת בתוכנית. "העירייה בחרה לאשר את הבתים הלא מאיימים שהוכרזו לשימור בתוכניות אחרות. את רוב בתי הבאר הם מייעדים להריסה ובכך מעקרים למעשה את התודה בחשיבות התרבותית שלהם כתופעה ייחודית. זו עבודה בעיניים, למרות שאני לא יכול שלא לחייך קצת בסיפוק".

ירמי הופמן, מנהל מחלקת השימור בעיריית תל אביב, מגדיר את התוכנית כ"מהפכנית ודרמטית". לדבריו, "היא מתייחסת לסוג אדריכלות וסוג אוכלוסייה שלא קיבלו עד היום את ההתייחסות ההולמת". לדבריו, הבתים שנבחרו לשימור הם הטובים מסוגם. "זה לא הכל וזה לא מספיק אבל זה הרבה. אני חושב שעצם שינוי הגישה לסוגיה הוא הדבר החשוב". עם זאת הופמן מודה כי הכמות המצומצמת של בתי הבאר שהוכרזו לשימור היא תוצאה של התביעות המשפטיות שמופנות כיום נגד העירייה בגין תוכנית השימור המרכזית. הוא סבור כי יש סיכוי להציל עוד כמה בניינים במסגרת תוכניות בניין עיר עתידיות.

לדברי מימר, "יש עוד המון היסטוריה ומורשת בנויה בדרום תל אביב ובמזרחה שדורשת מחקר, תיעוד ואולי גם שימור. אף אחד עוד לא גירד אפילו את השכבה העליונה כדי לדעת מה יש שם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ