האם כדאי להרוס את בית הספר בפלורנטין?

יותר מ-7,000 תושבים חיים בפלורנטין, אך מבנה ביה"ס היחיד בשכונה נטוש. מדוע מתכננת העירייה להרוס את ביה"ס היסודי ע"ש דרויאנוב?סטודנטים מהמכללה למינהל מנסים לסייע לתושבים

קשת רוזנבלום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קשת רוזנבלום

שכונת פלורנטין בתל אביב התגבשה בתודעת הציבור כשכונה בעלת אופי צעיר, המשמשת מרכז מסחרי הומה ביום ומעוז בילוי שוקק בלילות. קהל שוכרי הדירות שהיגר לשכונה בשנות ה–90, בין השאר בעקבות תוכנית שיקום שהגתה העירייה מ–1989 שהגדילה את היצע ואיכות הדירות, היה מורכב בעיקרו מסטודנטים וצעירים, שלא נזקקו לשירותי ציבור מקיפים כמו קופות חולים ומוסדות חינוך.

עם זאת, בשנים האחרונות גילו המשקיעים את ערכה הנדל”ני של השכונה, ופרויקטים של חידוש מבנים החלו לצוץ בשכונה כפטריות אחרי הגשם תחת השמות “מרכז השכונה”, באוהאוס בפלורנטין, ו”רביעיית פלורנטין” - האחרון בתיכנון אילן פיבקו. נוספת לפריחה היזמית היא התבגרותם הטבעית של הצעירים שנשארו בשכונה, השתקעו בה והקימו בה משפחות, לצד התושבים הוותיקים של השכונה.

מלבד עליית מחירי השכירות, מתמודדים התושבים עם מחסור בשירותים חברתיים למשפחות ולילדים, בשכונה שמלכתחילה תוכננה כמעט ללא מבני ציבור. על אף זאת, מאז 1962 כבר קיים במערב השכונה בית ספר יסודי ע”ש דרויאנוב - כמענה לצורך במבנה חינוך שהתעורר לפני 50 שנים. המבנה ננטש עשור מאוחר יותר, אז סבלה השכונה מהגירה שלילית.

מבנה בית הספר, בניין רחב ממדים בן שלוש קומות שעמד שומם, אוכלס בשנות ה–80, והוסב לסדנאות אמנים. אלה פעלו במקום עד שפונו בשנה שעברה, בעקבות קריאות חוזרות ונשנות של התושבים לספק בעבורם גני ילדים. סדנאות האמנים הועברו למשכן חדש שהוקצה להם על ידי העירייה ברחוב קלישר, ואילו במבנה בית הספר הישן קמו שתי כיתות גן. כעת, מתעתדת העירייה להרוס את הבניין הקיים, שלדבריה לא עומד בתקנים ובדרישות הפדגוגיות העתידיות, ולהקים במקום בית ספר חדש. בינתיים, נחסמה הגישה לקומות העליונות, והפעילות נעשית בתחום מצומצם בלבד של בית הספר.

בלוק חוסם

בעיית השטחים הציבוריים בפלורנטין היא בעיה שמקורה בתוכנית מנדטורית מסוף שנות ה–30, שהגדירה מחד ניצול מרבי של הקרקע העירונית ומאידך לא הקצתה שטחים למטרות ציבוריות. מתחם דרויאנוב, שמהווה כיום את השטח הפתוח הגדול היחיד בשכונה הצפופה, שבה יותר מ–7,000 תושבים, הוא תוצר של התערבות של עיריית תל אביב בשנות ה–60 שהקצתה שטח בגודל ששה דונם לטובת הקמת בית הספר.

השכונה עצמה הוקמה על קרקעות פרטיות שנרכשו בידי עולים מסלוניקי ב–1927, בצמוד לקו מסילת הרכבת בין יפו לירושלים. מתוקף כך, צפון השכונה - מרחוב יפו ועד וולפסון - הוגדר כמרכז מסחרי, שבמהרה נהפך לאזור התעשייה של תל אביב הצומחת, כאשר מדרום לו התפתח אזור המגורים.

כחלק נפרד מתל אביב, ותחת המנדט הבריטי, תוכננה השכונה בצורה יוצאת דופן - בדמות בלוקים רציפים, המכילים דירות קטנות, ביניהם סמטאות ורחובות צרים. כאמור, מסוף שנות ה–60, התושבים, שרצו לשפר את איכות חייהם, עזבו את השכונה. האדריכלית ליאת איזקוב בן שטרית, שערכה עבודת מחקר מקיפה על ציפוף עירוני ועל פלורנטין בפרט, מספרת כי מהתכתבויות התושבים מול העיריה ניתן היה בבירור לראות את השינוי: בעוד שבשנות ה–50 דרשו התושבים שטחי ציבור והקמת בית ספר, הרי שבשנים לאחר מכן התחלפו הפניות בתלונות על זיהום תעשייתי וריח רע מהמפעלים.

בית הספר נהפך במהרה מיותר בשכונה המצטמצמת, אך בשנים האחרונות הלך הביקוש לבניין והתעצם. “זה היה נהדר שהמבנה ניתן לאמנים כאשר עמד ריק”, אומרת הילה הראל, מקבוצת פעילי פלורנטין, “אך כיוון שהמבנה במקור הוא בית ספר, הכי טבעי להחזירו לייעוד שלו. הבעיה היא לא שהולכים להקים שם בית ספר, אלא זה שהעירייה מתכננת להרוס את המבנה הקיים ולבנות מבנה חדש”.

החשש העיקרי של התושבים הוא מכך שמבנה של בית ספר, שבאופן טבעי נדרש לשטחים פתוחים נרחבים לצדו ‏(על מנת להכיל פונקציות שונות כמו מגרשי משחק וחצרות‏), יגדר למעשה את מרבית השטח של מתחם דרויאנוב, ובכך יבוא על חשבון התושבים. כיום, באותו שטח פועלת גינה קהילתית, גינת כלבים, מגרש ציבורי וכן במבנה המקלט פועל בית מהפך־תע’ייר, עמותה המרכזת פעילות לילדים ובני נוער.

"התושבים מתנגדים להריסה........" מסבירה דר' בת אל אשקול שיחד עם מאיה אלוני מנחות סטודיו שנה ג' "שיתוף קהילה" בחוג לעיצוב פנים המכללה למינהל במסגרת פרויקט קליניקת המעצבים. הסטודנטים בסטודיו התבקשו למצוא פתרונות בעבור התושבים ולתת להם כלים להתמודד מול עיריית ת"א שמבקשת להרוס את המבנה. במסגרת הסטודיו נפגשו הסטודנטים עם התושבים בשכונה , שמעו מה הצרכים והרצונות שלהם ובהתאם לכך התחילו לתכנן בעבורם פתרון הולם.

לטענת התושבים המבנה אינו מסוכן, ואין הצדקה לחסום אותו בפני התושבים. הסטודנטים, שעובדים בשיתוף התושבים בשכונה, מנסים למצוא דרכים להשמשה של המבנה “בתקווה שמישהו מהעירייה יתלהב ויחליט באמת לעשות משהו עם המבנה מאשר להרוס אותו”, לדבריה.

ניפגש בחצר

ההצעות של הסטודנטים ‏(שעדיין נמצאות בשלבי עבודה‏) הן אמנם נאיביות אך מנסות להתמודד עם מצוקת התושבים באופן מקורי. הסטודנטים עוסקים בשאלות החשובות של האופן שבו אפשר להשמיש מבנה תוך כדי תהליכי התחדשות, וכיצד אפשר לקיים כמה פעילויות באותו אתר, וגם בוחנים את דרכי הנגישות אל המתחם הציבורי ואל הבניין עצמו.

לדברי עיריית תל אביב, במתחם מתוכננים להיבנות ב–2015 בית ספר יסודי ובו 18 כיתות וכן שלוש כיתות גן, תכנון שיוצג בפני התושבים במסגרת שיתוף הציבור בשבוע הבא. על פי בדיקות העירייה, מחיר התאמת הבניין לדרישות העכשוויות גבוה מזה של הריסתו ובנייה מחדש. לפיכך, ומתוקף הבנת המחסור במרחב ציבורי, עתיד בית הספר לקום במגרש צמוד המשמש כיום כמגרש חניה, כאשר הקרקע שבה שוכן כיום מבנה בית הספר תהווה את השטח הפתוח של המוסד העתידי. חלק מהחצר צפוי לשמש את הקהילה בשעות שאחרי פעילות בית הספר.

בעתיד יקומו בשכונה גם גני ילדים נוספים ומעונות לגיל הרך, כמו כן קאנטרי קלאב ומרכז קהילתי. בעבור עיריית תל אביב מדובר בהזדמנות ייחודית לייצר מודל חדש להתחדשות עירונית, תוך שיתוף התושבים, ושימוש נבון בקרקע המצומצמת, שיהיה גמיש דיו כדי שיוכל להתאים לאופי השכונה המשתנה.

פלורנטין פורחת כיום כשכונת מגורים, אבל בעתיד היא יכולה להיהפך, כפי שקורה לאזורים עירוניים רבים, לשכונה ענייה יותר, מבוגרת יותר, או מסחרית יותר. “האתגר המרכזי בעיני זה לא להמציא משהו חדש”, אומרת הראל. “יש באזור הזה את כל הדברים שצריכים להיות בו לדעתי. השאלה היא איך מערבבים את הציבורי עם החינוכי”.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ