יריד “צבע טרי”

למה ירידי אמנות מזיקים לאמנות?

“צבע טרי”, שייפתח מחר בתל אביב, הוא חלק משורה עולמית של ירידים המכפיפים את כל היבטי עולם האמנות להגיון הקפיטליסטי שלהם. האמנים, האוצרים והגלריות מנוצלים לטובת המסחר והתדמית, ואת כל מה שאי אפשר לנצל - מדחיקים

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גליה יהב

על ירידי האמנות, לצד עסקי הביאנלות, נכתבו בעת האחרונה מאמרים, מסות וספרים. אחד מהם הוא "The Art Fair Age” מאת פאקו באראגה ובו הוא מציב מול פירמידת הצרכים האנושיים של אברהם מסלו את “פירמידת המוטיבציה האספנית”, שבבסיסה הדחף ליוקרה ולהכרה חברתית ובראשה סיפוק צרכים אסתטיים ואינטלקטואליים. באראגה דן ביריד, תוצר שוק מובהק של הגלובליזציה בנוסף לביאנלות, כ"נע לכיוון של מרכז בידור עירוני המספק פנאי, בידור וחידוש" שבו המבקר לא רק קונה אמנות אלא גם רוכש “חוויה”. הירידים והביאנלות הם אמצעי מיתוג לא רק של נותני החסות, אלא גם של הערים המארחות את תיירות החוץ והפנים. הכינוי של באראגה למשווקי ערי תיירות־תרבות הוא "city marketeers".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ