למה האמנים הרגישו שהם חייבים לדבר על אריק

מ"אריק אוכל ילדים" המצונזרת של דוד ריב, דרך היצירות הביקורתיות של 
גרשוני ותומרקין וזו המגוננת של ליפשיץ, ועד מיצב מכשירי־ההנשמה שחולל סערה. האם הדיבוק לשרון באמנות הישראלית ביטא עמדה אוטונומית או הערצת כוח סמויה?

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גליה יהב

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ