האמנית שחשפה את פגיעותו של הגוף

היא הקדימה את זמנה בייצוג הגוף הנשי, ויצירותיה התמקדו במיניות ובאלימות. תערוכה חדשה של הפסלת הפולנייה אלינה שפוצ'ניקוב במוזיאון תל אביב חושפת את התענוג שבעינוי

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גליה יהב

"הגוף הוא גם סיבה וגם תוצאה במכלול יצירתה", כותבת אהובה ישראל, אוצרת התערוכה "עקבות הגוף" של אלינה שפוצ'ניקוב שתיפתח ביום שישי במוזיאון תל אביב ותימשך עד 31 במאי, "בסיס הפעולה של אלינה שפוצ'ניקוב הוא הנכחה ולא פיענוח, הטבעה ולא תיאור, כשהגוף הוא מוקד של אמת בלתי מתפשרת".

ואכן, פסלי המנורות הארוטיות ("חזה קורן", "שד מואר", "שפתיים מוארות" מ-1966-67) פסל האשה הקטנה הנשענת על זין גדול ממנה ("ארוסה לבנה משוגעת", 1971), השדיים מגירי הקצפת וטבולים בקרמים ורודים וצהובים שמונחים בכלי קריסטלים בסדרת ה"קינוח קטן" שלה, שבה הפטמות הן דובדבנים מפתים כפצע מדמם, עבודת המפתח "רגל" מ-1962, שבה יצקה רגל אחת שלה, "כרית בטן" מאותה שנה והמסטיקים הלעוסים המצולמים – כל אלה ועבודות רבות נוספות מבהירות את מה שהאמנית עצמה ניסחה בקצרה: "המחווה שלי מכוונת לגוף האנושי, שכולו אזור ארוגני".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ