למה רצה אמן המיצג כריס ברדן שיירו בו

אמן המיצג כריס ברדן השתמש בגופו כבמדיום האמנותי, נצלב, טבע, סבל רעב, בידוד וכאב — והמחיש תחכום מושגי מהו. אבל היצירה הכי קיצונית שלו היא "Shoot", שנוצרה השבוע לפני יותר מ—40 שנה

גליה יהב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גליה יהב

ואן גוך היה מתהפך בקברו. אמן המיצג פיוטר פבלנסקי חתך בחודש שעבר את אוזנו במחאה על הממסד הרוסי המתייג מתנגדי משטר כלוקים בנפשם. פבלנסקי כבר ביצע בעבר כמה מיצגי גוף מסמרי שיער. הוא מיסמר את אשכיו למרצפות כיכר ותפר את שפתיו במחאה על רודנות ההשתקה של פוטין. האם פעולותיו הן אמנות, ועוד כזו השואבת מתולדות האמנות? ודאי שכן, למה לא. האם זו אמנות איכותית? לא בטוח. אפקטיבית? סביר להניח שלא. דווקא מתיחת הקו הישיר והבנלי בין הפעולה למסר שבחוּבה עומדת בעוכריו של פבלנסקי, אמן נאיבי מספיק כדי לדמיין שאמנות היא אתר של "חופש", הזמנה ל"השתגעות" באשר היא, אירוע שבין אמן לניוז הגלובלי.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ