חייה ומותה של חגית לאלו, הציירת שלא הספיקה לפרוץ דרך בשדה האמנות הישראלי

ההגמוניה האמנותית דחתה אותה והמבקר הכל־יכול גמז את יצירתה בהינף יד, אבל היו שראו בה קול חדש ומקורי, נציגה מקומית מבטיחה של המופשט האמריקאי. האם חגית לאלו, שתערוכה מקיפה ראשונה מיצירתה מוצגת כעת במוזיאון תל אביב, היתה נהפכת לאחד הכוחות המובילים באמנות הישראלית – אלמלא שמה קץ לחייה עוד בטרם מלאו לה 30?

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שני ליטמן
שני ליטמן

באחד מערבי חודש אוגוסט של שנת 1959 התקיימה בגלריה כ"ץ ברחוב דיזנגוף בתל אביב תערוכת יחיד ראשונה של ציירת צעירה ולא מוכרת שחזרה לארץ רק כמה חודשים קודם לכן משהות של כשמונה שנים בארצות הברית, חגית לאלו היה שמה. על קירות הגלריה, שהיתה הראשונה שפעלה בתל אביב, נתלו ציורי שמן מופשטים בצבעים עזים, בסגנון שלא היה מוכר עד אז בישראל, חתומים באנגלית בארבע אותיות – לאלו. בת דודהּ של לאלו, הסופרת אסתר שטרייט וורצל, שהיתה בת גילה וגדלה איתה באותו הבית, תיארה את פתיחת התערוכה כערב צנוע ועם זאת חגיגי מאוד, שנכחו בו בעיקר בני משפחה וגם כמה עיתונאים. אבל לאחד מהרגעים הדרמטיים באותה פתיחה היא ייחדה תיאור מפורט ביומנה.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ