גליה יהב

נרקיסיסטית, אאוטסיידרית, פגיעה וביישנית, חובבת סקנדלים, מורדת, הכבשה השחורה של המשפחה, עצובה ומסתורית, חולת סקס, אמיצה, אשה משוחררת, נערה בהפרעה, בת עשירים חסרת דעת, קמצנית, נדבנית.

אלה רק כמה מהתיאורים של פגי גוגנהיים, פטרונית האמנות, הגלריסטית והאספנית, שעל שמה נקרא אחד המוזיאונים החשובים בעולם, זה המציג את אוספיה. "פגי גוגנהיים – מכורה לאמנות", הסרט שיצרה ליסה אימורדינו ורילנד ב-2015, מתחקה אחר שלוש התקופות המרכזיות בחייה ומביא לראשונה הקלטות מהראיון האחרון שקיימה לפני מותה, ב-1979. בסרט (שיוקרן בפסטיבל דוקאביב, ב-23.5, 26.5 ו–28.5 ובערוץ 8 בהוט) נפרשים פרטי רכילות לצד טרגדיות אישיות, מהלכים טקטיים והצלחות פנומנליות לצד תובנות מאוחרות על כל אלה, המושמעות בקולה הסדוק של אשה בת שמונים, עדיין מלאת הומור עצמי, עסיסית, חפה מצדקנות ומרחמים עצמיים. גוגנהיים אהבה להצטלם, והסרט גדוש דיוקנאות נפלאים שלה, בכל הגילים והתלבושות, עושה פוזות לצד יצירות וברקע תפאורות עשירות, חורכת את העדשה בנוכחותה המוחצת. לצד אלה יש בו קטעי ארכיון מרגשים ופרשנויות של אנשי אמנות (בהם לארי גגוזיאן, מרינה אברמוביץ', דורה אשטון, דונלד קאספיט, ג'פרי דייטש ורוברט דה־נירו), והמכלול מספק בידור איכותי והצצה אל אחת הדמויות המרכזיות באמנות המאה ה–20. וללא ספק אחת האקסצנטריות בהן.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ