אדריכלות של כנות שכולה שקר אידיאולוגי

בתערוכה החדשה "פִּכָּחוֹן" ממשיך אלי סינגלובסקי את מחקרו החזותי אחר סגנון הבנייה הברוטליסטי, בדיאלקטיקה מדויקת של יופי מופלא וכיעור גיהנומי

גליה יהב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גליה יהב

בתערוכה "פִּכָּחוֹן" מציג אלי סינגלובסקי שמונה תצלומים גדולים, עשויים לעילא, של מבנים ברוטליסטיים. התצלומים מהווים המשך של מחקרו החזותי אחר סגנון הבנייה הזה בישראל ובעולם, הנבחן כחלום ושברו, חזון של אדריכלות מסיבית ופונקציונלית השייך לתקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, בין שנות החמישים לסוף שנות השבעים, עת היה צורך לבנות הרבה, מהר וזול. אז, במשך קצת יותר משני עשורים, נבנו עשרות בניינים ברחבי העולם, גם "מכונות מגורים", כמטבע הלשון של לה־קורבוזיה שטבע גם את שמו של הסגנון (béton brut – בטון גולמי), וגם מבנים מוסדיים, שנשענו על עקרונות אסתטיים, אדריכליים אוטופיסטיים, הנחשבים עד היום מבנים שנויים במחלוקת, אמנם יפהפיים אבל שנואים, בלתי ניתנים למגורים ולא נעימים לשהות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ