נועה יפה מעניקה רגע של מעבר בין העולמות

בתערוכתה "הצל" מטשטשת יפה את הגבול בין ריאליזם לבדיה ובין צילום לפיסול, ומובילה את הצופה לתחושת טראנס היפר־מציאותי

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבי פיטשון
אבי פיטשון

נועה יפה חסכה לעצמה את ההשוואות לאמנים אחרים, לפחות בישראל, מאחר שהיא בעצם היחידה שעובדת כאן בטכניקה ספציפית מאוד. תערוכת היחיד הנוכחית שלה, "הצל", מורכבת משש עבודות בסגנון דיורמה/מקט, איפשהו בין פיסול למודלים, מיניאטורות. מובן שיש טוויסט: כשנכנסים לגלריה המראה הראשוני הוא של שש עבודות ממסוגרות על הקיר, מבליחות להן בדממה, כל אחת בגוון דומיננטי אחר. במבט שני, יותר מקרוב, העבודה הקרובה ביותר לכניסה, "פורטרט עצמי", נראית כמו הולוגרמה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ