האמנות המדממת של משה גרשוני

גרשוני, שמת אתמול בגיל 80, היה מפורצי הדרך באמנות הפוליטית־חברתית בישראל, השפיע על דורות גם באמנות ההומו־ארוטית שיצר, ושערוריית פרס ישראל שנלקח ממנו היתה עוד ביטוי לאופיו פורע הסדר. שותפו לדרך, מיכה אולמן: "האמנות שלו היתה צעקה מתמשכת שהפכה לזעקת אבל מול המצב הפוליטי"

מלני שטרן
מלני שטרן

"גרשוני גדול עלינו" — כך כתבה האוצרת שרה בריטברג סמל בקטלוג התערוכה האחרונה של האמן הישראלי משה גרשוני, רטרוספקטיבה שאצרה במוזיאון תל אביב בשנת 2010. גרשוני, שעבודותיו מהוות אבן פינה בתולדות האמנות הישראלית, מת אתמול בגיל 80.

הוא נולד בתל אביב להוריו יונה וצבי, שעלו מפולין בשנות ה–20. כשהיה בן 19 אביו נהרג בתאונת דרכים וגרשוני נאלץ לקבל את האחריות על המטעים של אביו. תוך העבודה החקלאית הבין שהוא זקוק למשהו אחר ולכן נרשם לבית ספר לאמנות במכון "אבני", שם למד אמנות, בין השאר אצל אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן. יצירותיו המוקדמות היו עבודות פיסול מופשטות בהשפעת סגנון הפופ ארט.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ