ליאור גריידי מקפל חלומות לתוך סירת נייר

פעם בכמה שנים, חוזר האמן ליאור גריידי לדימוי של סירת נייר ענקית. "העסיק אותי החיבור הזה של ארכיטקטורה וחלום", הוא אומר. הפעם הוא מציג במוזיאון פתח תקווה עוד קיפול נייר שלומדים לעשות בילדות - רק גדול פי 200

מיה אשרי
מיה אשרי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיה אשרי
מיה אשרי

פעם בכמה שנים, חוזר האמן ליאור גריידי לדימוי של סירת נייר ענקית. הפעם הראשונה היתה כבר לפני כמעט עשרים שנה, כפרויקט גמר בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, אז פרס יריעת נייר על כל רצפת חדר השינה שלו, וקיפל ממנה סירה. כמו קיפול נייר שגרתי שלומדים לעשות בילדות — רק גדול פי 200.

קצת יותר מעשור אחר כך, ב–2010, כשהוא בצד השני של האוקיינוס, החליט לשחזר את הסירה גם בבניין מגוריו בניו יורק, אלא שהפעם בחר לצבוע אותה גם בזהב, שמלווה אותו בעבודות רבות מאז. כעת, הוא חוזר אליה בפעם השלישית, ביצירה "ללא כותרת (סירת זהב)", כחלק מתערוכה קבוצתית לאמנים ישראלים־צרפתים במוזיאון פתח תקוה, "הזדמנות אחרונה לראות" (עד 9 בפברואר, 2019). את הסירה — שישה מטרים אורכה וארבעה מטרים רוחבה — לקח כמה שעות טובות להקים, על אף שטכניקת הקיפול היא שגרתית למדי.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ