שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ג'ייסון פרגו, ניו יורק טיימס
ג'ייסון פרגו, ניו יורק טיימס

לפני כ–500 שנה, ב–1518 או 1519, התיישב האמן הפלמי ברנרד ואן אורלי לצייר את דיוקנה של מרגרט מאוסטריה, אחת הנשים החזקות באירופה של ימי הרנסנס. בגיל שלוש היא היתה מלכת צרפת, בגיל 27 היתה יורשת עצר בהולנד. בדיוקן, שיועתק בהמשך ברחבי אירופה, הנציח אותה ואן אורלי בדמות פוליטיקאית חסונה ומאופקת. שפתיה קפוצות, ידיה יציבות, שרשרת תפילה משתרבבת מבין שתי אצבעות. היא מפנה את מבטה הצדה, כאילו בוחנת דבר מה. ראשה, הממסגר פנים צחות כפורצלן, עטוף במצנפת נזירות לבנה שמכסה גם את אוזניה וצווארה. זו נועדה להעיד על נאמנותה לבעלה המנוח, ולא פחות מכך, על הסמכות הפוליטית שלו שהיא תובעת לעצמה. כל עוצמת מעמדה מתרכזת בכיסוי הראש הזה. אדיקות ועוצמה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ