שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

רוב הגלריות המרכזיות בישראל מנוהלות על ידי נשים. אז איפה האמניות?

מתוך 12 גלריות שנסקרו, רק שלוש מייצגות יותר אמניות נשים מאשר גברים, ובכל זאת הגלריסטיות הופתעו מהנתונים

גליה יהב
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"שוכבת", יצירתה של סמאח שחאדה, המוצגת בגלריה באום אל פחם
"שוכבת", יצירתה של סמאח שחאדה, שהוצגה בגלריה באום אל פחםצילום: יגאל פרדו

נהוג לחשוב שבשדה האמנות הישראלי מתקיימת תופעה פלאית של שוויון מגדרי, בשל מספר האוצרות הפועלות בו, הגדול באופן יחסי מהנהוג בעולם. זה כמובן מבורך, אבל יש לזכור ש"עולם האמנות" הוא מושג אמורפי, עם גבולות ומסלולים לא לגמרי יציבים, ומאוד תלוי מה מחליטים לכלול בתוכו כשמדברים על שוויון. נוח לדבר על מספר האוצרות, פחות מזה על מספר מנהלות המחלקות באקדמיות ובבתי הספר לאמנות, ועוד פחות מזה על מספר המרצות לאמנות, ועוד בהשוואה לתנאי השכר והקביעות לעומת עמיתיהן הגברים. על מספר האספניות הרציניות בכלל לא נוח לדבר. בדרך כלל גם לא טורחים להשוות משכורות בין תפקידי האוצרות וניהול המחלקות האקדמיות. בנוסף, לא בכל פעם שאומרים "אוצרת", באמת מתארים את בעל הכוח בתפקיד ואת מקבל ההחלטות (כך, למשל, נהוג למנות את מספר האוצרות במוזיאון ישראל ובמוזיאוני חיפה, ולשכוח שהן כפופות למנכ"ל).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ