שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

כך הפכה גליה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד למוזיאון מרכזי

גליה בר אור, הפורשת מניהול המשכן לאמנות בעין חרוד לאחר 30 שנה, מספרת מדוע המרחק ממרכז הארץ נחשב בעיניה ליתרון ומזהירה מפני התנכרות לתרבות הגבוהה ופנייה של המנהיגות למכנה המשותף הנמוך

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גליה בר אור
גליה בר אורצילום: יעל אנגלהרט

על הקירות בדירתה של גליה בר אור בקיבוץ עין חרוד מאוחד לא תלויים כמעט ציורים. לאחר חיפוש מדוקדק מתגלה ציור זעיר של אורי ריזמן ליד פינת המשחקים של הנכדים, ועוד אחד קטנטן של לאה ניקל, שניהם נראים כאילו צוירו למען ילדים. וזהו.

בדרך כלל בתיהם של אוצרים, אמנים וחוקרי אמנות בישראל עמוסים ביצירות אמנות מקוריות שנרכשו או התקבלו כמתנות ומשמשים כעין עדות לטעמם האמנותי המגובש והמשובח. אבל לבר אור, בת 64, שכיהנה במשך 30 שנה כמנהלת והאוצרת הראשית של המשכן לאמנות בעין חרוד, אין אוסף פרטי. "זה לא נראה לי מתאים", היא אומרת. "הציורים האחרים שקיבלתי היו בעלי ערך מוזיאלי וכספי גדול, למשל מעין מגילה שנתן לי קופפרמן, וציורים שמיכאל גרוס צייר ורשם אותי. לא נראה היה לי שמקומם בבית שלי". את הציורים שקיבלה במתנה במשך השנים תרמה לאוסף המשכן לאמנות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ