האמנית שמזיזה את השוליים החברתיים אל חזית עולם האמנות הישראלי

בעבודות שלה, שבהן היא רותמת את היחסים במשפחתה הפרטית ליצירת אמנות מעמדית, ורד נסים מציבה את הוריה בפוזיציות שנראות משפילות אך מאפשרת להם לשטוח את סיפורם. כעת מסבירה האמנית, הנחשבת לאחד הקולות הייחודיים באמנות הישראלית כיום, מנין נובעת מחויבותה העמוקה להעניק פה וקול ל"דור השותק" של ההורים

עבודה של ורד נסים (ללא כותרת), 2005–2011. כעס 
דרך פילטרים
עבודה של ורד נסים (ללא כותרת), 2005–2011. כעס דרך פילטריםצילום: מרים גבעון
שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן
שני ליטמן

בכל היצירות שלה, ורד נסים שותקת. לא רק בצילומי סטילס או במיצבים, אלא גם בעבודות הווידיאו הרבות שהיא יוצרת. השתיקה הזאת מתחילה להעיק כשצופים בעבודות ברצף, מכיוון שהעבודות עצמן דווקא אינן שותקות. במרביתן מופיעים הוריה, בדמות עצמם או כטקסט מושמע. מי שמדברת בדרך כלל זו אמה של נסים, אסתר. היא מדברת על חייה, על ההורות שלה, על יחסה לאמנות של ורד, על עבודות הניקיון שעסקה בהן, על יחסה למעבידיה, לסביבתה, למדינה שבה גדלה ויצרה משפחה, על בן זוגה וילדיה, על העשירים והעניים, על המזרחים. בחלק מהעבודות מופיעה גם נסים עצמה. ובכולן שתיקתה עקשנית, מתריסה, חונקת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ