יגאל עוזרי: "אמנות צריכה לעצבן? אותי מעניין ביוטי"

לא מעט אוצרים וציירים מזלזלים בו, טוענים שהוא מסחרי מדי ומתעסק בעיקר בדימויים נשיים, אך עם כ–4,000 עבודות במוזיאונים נחשבים ובאוספים פרטיים קשה להתווכח. יגאל עוזרי, שהחל כצייר מופשט ונהפך להיפר־ריאליסט, מסביר למה הוא אמן מוצלח יותר מרפי לביא

נעמה ריבה
נעמה ריבה
עוזרי ליד כמה מעבודותיו בגלריה זימאק בתל אביב. תשאלו את צ'ק קלוז
עוזרי ליד כמה מעבודותיו בגלריה זימאק בתל אביב. תשאלו את צ'ק קלוזצילום: John Berens
נעמה ריבה
נעמה ריבה

את קירות גלריה זימאק שבכיכר המדינה בתל אביב מעטרים בימים אלו ציוריו של האמן הישראלי הניו־יורקי יגאל עוזרי. בתערוכה הקרויה "הסופה" יש שתי דמויות מרכזיות: סוניה, דוגמנית אדמונית, וקריסטל, צעירה אפרו־אמריקאית שעוזרי הכיר במקרה וביקש ממנה לדגמן עבור ציוריו. ברקע הדמויות נראה פארק בר מאונטיין שלצד נהר ההדסון, צפונית למטרופולין ניו יורק. הדמויות עוטות מעט בגדים או כלל לא, וכל אחת מופיעה בכמה וכמה ציורים שמזכירים אחד את השני. בקטלוג התערוכה מופיעים גם ציורים של השחקנית וופי גולדברג ושל האמן הסיני אייוויוי — "אמן פוליטי חזק ונפלא", כדברי עוזרי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ