שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

צנזורה באמנות: המקום שבו שמרנים וליברלים דווקא מסכימים

באירופה סירבו להציג פוסטרים עם ציורי עירום של אגון שילה, ובניו יורק אלפים דרשו להסיר מקירות המטרופוליטן ציור של בלתוס, המציג נערה בת 13 בפוזה אירוטית. האם אנו נמצאים בעידן שמרני שלא יודע להכיל מורכבות, או שאולי יש לשאול מדוע כל כך הרבה נשים ערומות מוצגות במוזיאונים

מיה אשרי
מיה אשרי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמדאו מודיליאני, "עירום בנחת" 1917 – 1918 . טושטש בכל המקומות האסטרטגיים
אמדאו מודיליאני, "עירום בנחת" 1917 – 1918 . טושטש בכל המקומות האסטרטגייםצילום: אי־פי

מעל הכניסה לבניין תנועת הזצסיון בווינה מתנוססת הכתובת "לכל עידן האמנות שלו, ולאמנות חירותה". קבוצת האמנים הזו, שפעלה בתחילת המאה ה–20 בהובלתו של גוסטב קלימט, האמינה בדחייה של האמנות הקלאסית והשמרנית שהוביל הממסד באותה תקופה. כיום, חלקו השני של המשפט זוכה לפרשנות מעט שונה. 

בשנה הבאה יצוינו מאה שנים למותם של קלימט ושל תלמידו, האמן הפרובוקטיבי אגון שילה, שנודע בסגנון הפיגורטיבי הבוטה שלו ובמיניות הפראית של ציוריו. לכבוד המאורע, מוזיאונים באוסטריה יערכו שלל תערוכות של השניים לאורך השנה, ומועצת התיירות האוסטרית ביקשה להפיץ את הבשורה ברחבי אירופה. הבעיה — ציוריו של שילה עדיין נחשבים בוטים מדי להצגה בציבור. חברות הפרסום בתחנות הרכבת בבריטניה ובשדה תעופה בגרמניה סירבו להציגם כפי שהם בפוסטרים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ