הילדה החרדית שהפכה לאמנית רחוב חתרנית

היא גדלה בקהילה הסגורה של נטורי קרתא ונמלטה כשהבינה שעומדים להשיא אותה לזר גמור. תחושות התלישות והמלנכוליה שחוותה מאז נעלמו כשהתחילה לצייר, ולעטר קירות בניינים, תחנות אוטובוס וחפצים נטושים בניו יורק בדמות נשית אניגמטית עם מבט תוהה־נוגה ומסר תקיף. איך הפכה שרה ארנטל מנערה ממושטרת לאמנית רחוב מוערכת שמציגה גם בגלריות

תמר רותם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שרה ארנטל וחלון עם ציור פרי ידה בשכונת גאולה בירושלים
שרה ארנטל וחלון עם ציור מעשה ידיה בשכונת גאולה בירושלים. להשפיע אפילו על ילדה אחת בלבדצילום: אמיל סלמן

שש בערב ביפו, בשבוע שעבר, השמים נפתחו. גשם המטיר באלכסון, חלונות שיקשקו ברוח, שמשיות הוטחו בזו אחר זו על זגוגיות בית הקפה והשמיעו קולות נפץ שהקפיצו את יושביו הרגישים לכל התלקחות לא צפויה. בכל זאת יפו. "הוריקן", צהלה שרה ארנטל מול הפרצופים המבוהלים סביבה בבית הקפה, ולרגע נראתה כמו ילדה. אבל לא חלפו דקות אחדות ופניה התכרכמו. במשך כל אותו יום היא עבדה ברחוב והשאירה אחריה שובל של ציורים. בתנועות מהירות, קדחתניות, ובטוש לבן, רשמה על כל פיסת פסולת שמצאה – דיקטים שהוציאה ממכלי אשפה, פלטת שולחן כחולה שהונחה ליד דוכן מיצים, חלונות בית קפה ועוד – דמות נאיבית של ילדה־אשה שעיניה תמהות, עצובות, פיה קטן, אדום כדם, ועל חזה מסר מתריס באותיות מעוגלות. מה יהיה עליהן עכשיו, על כל הילדות הללו, ברוח ובגשם?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ