שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חידת בתיה אפולו: הציירת, זוגתו של דן בן אמוץ, שברחה מהכישרון שלה

היא היתה אמנית מחוננת שחדלה יום אחד מלצייר. ילדה מאומצת שנלחמה כל חייה בשדים מן העבר. דמות נערצת בקרב הבוהמה שהתירה רק למעטים להתקרב אליה. רעיה שחסתה בצל בעלה, דן בן אמוץ, בימי חייו, אבל התקשתה להתמודד עם הצללים שהגיחו אחרי מותו: בתיה אפולו, שמתה החודש, נותרה דמות לא פתורה

עומר שוברט
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בתיה אפולו
בתיה אפולוצילום: יעקב אגור

1

לאחר שדן בן אמוץ נשם את נשימתו האחרונה, בתיה אפולו רחצה את גופתו, ציחצחה את שיניו, והתקשרה לצלם אלכס ליבק, לבקש צילום אחרון. ״היא חשבה שחשוב לתעד אותו גם במותו״, נזכר ליבק. ״באתי מירושלים ואכן צילמתי. הייתי מבוהל, אבל בשבילה צילמתי. לא יכולתי לסרב לה״.

יש מוות פתאומי ויש מוות שמצפים לו. יש המצפים תוך אחיזה ברסיסי החיים האחרונים, יש המבקשים לקבלו בהשלמה. ישנו דן אמוץ, שביקש לסחוט את החיים עד תומם, וערך לפני מותו את מסיבת המסיבות, פרידת הפרידות. וישנה בתיה אפולו, אשתו לשעבר, שביקשה לעצמה פרידה שקטה. על דלת ביתה בעמוקה, שמעולם לא נעלה, מונח עדיין פתק, בכתב ידה הדק והמעוגל, המבקש לא לדפוק, מאחר שאולי היא ישנה. גם את החברים, שביקשו להגיע לביקור אחרון, כמעט תמיד דחתה. לעתים היתה בתה נעמי שולחת להם תמונה של אמה, כדי שיבינו שהיא אינה במיטבה. ״היינו מדברים הרבה בטלפון, אבל היא לא רצתה שאראה אותה במצב הזה״, מוסיף ליבק. ״יום אחד נכנסתי לאוטו, אמרתי לה שאני בדרך, אבל היא ביקשה שלא אבוא״. גם אלכס אנסקי, שתיכנן לנסוע לעמוקה עם כמה חברים, לא הצליח לתאם את הביקור. ״אמרו לי, בוא ניסע, אבל חשבתי לעצמי, ׳פשוט נדפוק בדלת וניכנס?׳ הרי עם בתיה לא עושים דברים כאלה. היא תמיד דיברה רק מתי שהיא רצתה ועם מי שהיא רצתה. אחרי שבוע היא מתה, החמצנו את זה״. את בן השכנים, דוידי הרמלין, איש ליכוד שאיתו פיתחה יחסי חברות א־פוליטיים, הסכימה לראות בפעם האחרונה בחג שבועות. הוא ניגן בפסנתרה שירי ארץ ישראל, כפי שאהבה. ״ידעתי שזו אולי הפעם האחרונה, שמחתי שהיתה לי הזדמנות. לא בקלות היא הסכימה שיבקרו אותה״, הוא אומר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ