פעם קראו לציוריו של גוסטב קלימט פורנוגרפיה, היום קוראים לו משחרר הנשים

היו לו 14 ילדים מנשים שונות, הוא הסתובב בגלביות והממסד תקף בחריפות את ציוריו הנועזים, שהציגו מיניות נשית כפי שלא נראתה קודם. מאה שנה אחרי מותו בגיל 56, זוכה גוסטב קלימט לפרשנות מיטיבה יותר, וגם הנשים שצייר מקבלות הכרה מחודשת

מיה אשרי
מיה אשרי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יצירה של קלימט מוקרנת ב"סדנת האורות" בפריז, באוגוסט
יצירה של קלימט מוקרנת ב"סדנת האורות" בפריז, באוגוסטצילום: Culturespaces / Eric Spiller

מעטים מייצגים את השינויים החברתיים הדרמטיים שעברו על וינה במפנה המאה ה–20 טוב יותר מהצייר גוסטב קלימט, האמן שבעט בחינוך האקדמי שקיבל והקים ב–1897 תנועה אמנותית חדשה, "זצסיון", שהותקפה בחריפות על ידי הממסד השמרני. חברי התנועה בנו את המבנה הייחודי שלה לא רחוק מהאקדמיה שסלדה מהם, תחת המוטו האקטואלי "לכל דור אמנותו, ולאמנות חירותה". יחד עם עמיתיו, דחה קלימט את המגבלות התמטיות והסגנוניות הממוסדות והזניק את האר־נובו, "האמנות החדשה". אצל קלימט, המשמעות היתה אימוץ הסגנון המזוהה עמו — עתיר זהב, צבעים ועיטורים, שחותר תחת העומק והתלת־ממד הריאליסטי לטובת שטיחות מתעתעת.

תגובות