הצלמת שעבדה בשירות הביטחון הישראלי יוצאת מן הצללים

על מרבית עבודתה של הצלמת שרה איל אסור לספר: במשך שנים היא שירתה במערכת הביטחון ואף המציאה תגלית חדשנית בתחום הצילום החשאי. אלא שהתמונות שצילמה בין המבצעים שבהם השתתפה מעידים על אמנית אוונגרד ייחודית. חשיפת אוסף תצלומיה מעלה את השאלה מדוע הוחמצה אחת מהצלמות הייחודיות שפעלו בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים?

עופר אדרת
שרה איל, אמצע שנות ה-60. בדידות ואהבת אדם
שרה איל, אמצע שנות ה-60. בדידות ואהבת אדםצילום: באדיבות שרה אייל
עופר אדרת

על המצבה של הצלמת שרה איל, בבית העלמין הר המנוחות בגבעת שאול בירושלים, נכתב כי היתה "אשה אצילת נפש, צנועה בדרכיה" וכי "תרמה רבות לביטחון ישראל". שני המשפטים האלה - על צניעותה ועל עיסוקה החשאי - עשויים להסביר מדוע לא זכתה לפרוץ דרך אל תודעת הציבור הרחב, למרות כישרונה האמנותי הניכר.

"רק אחרי מותה, במשך השבעה, התחלנו לשמוע את הסיפורים עליה", אומרת נכדתה, עו"ד דפי רוזן־זינגר. היו אלה זקני מערכת הביטחון, אשר דיברו בשבחה וסיפרו על עיסוקיה החשאיים בתחום הצילום – אשר גם היום לא ניתן לפרט עליהם. בהמשך, בעיזבונה, מצאה המשפחה תעודות, סיכות ואותות, שהעידו כי מאחורי מעטה השתיקה שגזרה על עצמה הסתתרו סיפורים עלומים. בין השאר, שמרה את אותות מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומבצע שלום הגליל (מלחמת לבנון הראשונה) לצד סיכת חיל המודיעין.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ