500 שנה אחרי מותו, דה וינצ'י עדיין ניצב במרכז סכסוך גיאופוליטי סוער

בזמן שמוזיאונים באירופה מתחרים מי יעמיד לכבוד אמן הרנסנס תערוכה יותר גדולה, דווקא במדעטק הצנוע בחיפה מוצגת תערוכה ייחודית החושפת היבטים אחרים בגדולתו

משה גלעד
משה גלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"הסעודה האחרונה" בכנסייה במילאנו. רואים עליו את 500 השנים
משה גלעד
משה גלעד

לאונרדו דה וינצ'י פופולרי היום יותר מאי פעם. כדי להתבונן ב"הסעודה האחרונה" שמוצגת בכנסייה קטנה במילאנו בשם סנטה מריה דלה גרציה, הזמנו כרטיסים שלושה חודשים מראש. בגלל מצבו הרעוע של הציור, שנוצר בסוף המאה ה-15, מאפשרים רק ל–1,300 מבקרים לצפות בו מדי יום. המבקרים לא באים והולכים מתי שמתחשק להם; 25 בני המזל שהזמינו כרטיס לאותה השעה הצטופפו לצידנו חצי שעה לפני מועד הביקור. בהתחלה הכניסו אותנו לחדר מבוא צר. אחר כך הועברנו למבוא נוסף, דלתות נפתחו ונסגרו אוטומטית — מנגנון שדה וינצ'י בטח היה גאה בו — ורק אז, בדיוק בשעה היעודה, הוכנסנו אל האולם שבו צוירה על הקיר "הסעודה האחרונה". הביקור ארך בדיוק רבע שעה, ואי אפשר לצאת מהאולם מוקדם יותר. בציור הגדול — כמעט תשעה מטר אורכו ויותר מארבעה מטר גובהו — יש איכות מרשימה ומיוחדת במינה. הוא מעט דהוי, רואים עליו את 500 השנים, ובכל זאת, דווקא המיקום שבו הוא מוצג — אולם ריק שרק ציור אחד נוסף מוצג בו ("הצליבה" של ג'ובאני דונאטו מונטורפאנו) — מעניק לו הדרת כבוד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ