"העיר הלבנה בתל אביב נבנתה מחומרי גלם נאציים"

שתי תערוכת מקבילות, בישראל ובגרמניה, מציפות מחדש סיפור נפיץ מתולדות ישראל: הסכמי ההעברה בין הנאצים לראשי הציונות. האמנים לא מפחדים לקבוע שהיה גם קשר בין ההון האנושי והחומרי שהגיע לבין הקרעים בין אשכנזים ומזרחים, יהודים ופלסטינים

נעמה ריבה
נעמה ריבה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סבלים עם מכולה של עולה מגרמניה לישראל במסגרת הסכמי ההעברה
סבלים עם מכולה של עולה מגרמניה לישראל במסגרת הסכמי ההעברהצילום: עזבון הצלמת פרידה מאיר-יעקובסון, תל-אביב; באדיבות רבקה מאיר
נעמה ריבה
נעמה ריבה

בין אינספור המסמכים והתצלומים על הקיר בסטודיו של האמנית הישראלית עילית אזולאי בשכונת שונברג בברלין, מבצבצת תמונתו של אחד מראשי ההנהגה הציונית בארץ בשנות ה–30, חיים ארלוזורוב. ארלוזורוב, שנסיבות הירצחו אפופות בהשערות שונות, היה מההוגים הבולטים של הסכמי ההעברה שנחתמו בין גרמניה הנאצית למוסדות היהודיים ולשלטון המנדט הבריטי ב–1933. הם איפשרו למשפחה יהודית־גרמנית למכור את נכסיה ולהפקיד את הכספים בחשבון בנק בגרמניה — הוצאת כסף מזומן לא התאפשרה אז בגלל המשבר הכלכלי בגרמניה. תמורת הכסף המופקד קיבלו היהודים סרטיפיקטים לעלייה לארץ ישראל, ונרכשו סחורות תוצרת גרמניה כדוגמת מלט, צינורות ומכונות — שנשלחו לפלשתינה, שם הוחזרה לעולים התמורה ממכירתן. בנוסף, יכלו העולים להביא עימם "ליפט", מין מכולה מעץ באורך שישה מטר שהכילה את רכושם הפרטי.