500 שנה למותו של לאונרדו דה וינצ'י, האמן הדגול שמעולם לא עמד בדדליינים

התערוכה המפעימה לציון 500 שנה למותו של לאונרדו דה וינצ'י בלובר עוקבת אחרי 40 שנות הקריירה שלו. היא מצליחה להראות את היד ואת התודעה של האמן הדגול, שהזדהה מעל הכל כאיש מדע וביטל את ההבחנה בין אמנות ורעיונות

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
לאונרדו דה וינצ'י. תקופה ארוכה היה מקובל להתייחס לציור כדיוקן עצמי של ליאונרדו, אבל כיום מקובל להתייחס אליו כאל יצירתו של אמן אנונימי. סביבות 1600
לאונרדו דה וינצ'י. תקופה ארוכה היה מקובל להתייחס לציור כדיוקן עצמי של ליאונרדו, אבל כיום מקובל להתייחס אליו כאל יצירתו של אמן אנונימי. סביבות 1600צילום: ללא קרדיט
הולנד קוטר
ניו יורק טיימס
הולנד קוטר
ניו יורק טיימס

אם לשפוט על פי הבאז השיווקי, הרטרוספקטיבה של לאונרדו דה וינצ'י שנפתחה לאחרונה בלובר בפריז אמורה להיות המקבילה הוויזואלית למטח כבוד של 21 תותחים ותזמורת חצוצרות וטרומבונים. הצלחה ענקית מובטחת, ובצדק. מכירת כרטיסי הכניסה לתערוכה החד־פעמית הזאת מתקדמת בקצב מהיר.

אבל התערוכה המופלאה שלבסוף תראו, המציינת 500 שנה למותו של לאונרדו, היא, לפחות מבחינת הנימה, משהו אחר לגמרי: שקטה יותר, איטית יותר, טובה יותר. זהו רצף של מלודיות מצוירות הנתונות בין טרום־הד להדהוד. זוהי זרימה משותפת של נוכחות והיעדרות — אמנות שישנה ואמנות שאיננה — שתיהן עוצמתיות במידה זהה. וזה שובל אדים ביוגרפיים של אדם מחונן שהפך למודל רומנטי של אידאת "האמן הדגול" — בעל מחוות גדולות, פניו לזריחה — שהיה למעשה רחוק מאוד מאידיאל זה, שהזדהה מעל לכל כאיש של מדע, שהקדיש לכתיבה את אותו הזמן שהקדיש ליצירת אמנות, ושהתעלם (והחמיץ) דדליינים של עבודות שהוזמנו כמעט עד יום מותו.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ