צחי אוסטרובסקי חושף את הסיפורים מאחורי התמונות המיתולוגיות שצילם

ב-56 שנות עשייה תיעד צחי אוסטרובסקי מלחמות ואוונגארד תל־אביבי, יושבי כסית ועולים מאתיופיה, נכח באינספור רגעים היסטוריים אבל בו בזמן השקיף מהצד, תמיד מעמדה של מורד. דווקא אלבום חדש, המקבץ צילומים שבהם תיעד את מגדלי הסילו מפעם, אותן אנדרטאות להתיישבות העובדת, מחבר אותו בחזרה אל החלום הציוני

מורן שריר
מורן שריר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צחי אוסטרובסקי
מורן שריר
מורן שריר

צחי אוסטרובסקי פותח את דלת הדירה שלו בלי חולצה. משקפיים עגולים קטנים, זקן מלבין ושיער פזור – מעט מלפנים אבל הרבה מאוד מאחור. אי אפשר לטעות, מדובר בהיפי מזדקן. ממרפסת הדירה שלו נוף יפהפה. במבט אחד אפשר לתפוס גם את הירקון וגם את הים התיכון. התפאורה הזאת, בירוק וכחול, היתה הרבה פחות פסטורלית כשאולם הכדורסל אוסישקין שכן ממש מחוץ לחלון. אוהדי הפועל תל אביב, בגשם ובשמש, בניצחון או בתבוסה, היו מרעידים את הדירה של אוסטרובסקי ובת זוגו אילונה. בבקרים ובשבתות רעשי הכדרור וחריקת נעלי הגומי שיגעו את הזוג. "האולם הזה בכלל לא היה אמור להיות פה, זה היה פיתרון זמני", מספר אוסטרובסקי. "צ'יץ' עבר בין השכנים ב-78' והתחנן שלא יערימו קשיים. הוא נשבע שזה זמני". הזמני הזה נמשך 25 שנה. אלא שהסחבת הישראלית נתקלה ביריב עיקש. "כשאומרים לי 'אין מה לעשות', אז ראס בן אמו אין מה לעשות. אני באתי מניו יורק, ממאבקים אזרחיים". אוסטרובסקי נלחם במפלצת הבטון של אוסישקין. בין השאר הוא מספר איך היה מטפס מעל לגדר בשבתות ומתגנב לאולם, שולף את הטבעות של הסלים, מחביא אותן בבית ונוסע כל היום אל מחוץ לעיר. לבסוף, ב-2007, עם או בלי קשר למחאת אוסטרובסקי, רון חולדאי החריב את האולם והשביח את ערך הנדל"ן ואת איכות החיים של צחי ואילונה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ