תערוכה חכמה ולא מתחכמת, יפה ולא מתייפייפת

"הומניזם 2020?" היא מחוות זיכרון לנעמי אביב, האוצרת המשפיעה שמתה לפני שש שנים. התערוכה הקבוצתית האלגנטית ביפו מקרינה, כפי שאביב כתבה פעם, "הכנסת אורחים נדיבה ודחף לחבב על הצופה את היצירה של מישהו אחר"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שי איגנץ, ללא כותרת, 2016
שי איגנץ, ללא כותרת, 2016צילום: שי איגנץ
גלעד מלצר
גלעד מלצר

תערוכות נושא קבוצתיות מאכזבות תדיר מסיבות קוטביות. מצד אחד קיימת ציפייה, מוצדקת במידת מה, שהעבודות בתערוכה יהוו הוכחה או ידגימו איזושהי תזה, וכשזה לא קורה באופן שמספק את הצופים, כשלדעת הצופה הביקורתי היו צריכים להוסיף אמן זה או אחר, לבחון גם סוגיה שלא נכללה — מסכמים שהתערוכה לא סיפקה את הסחורה. בקוטב השני הביקורת היא על כך שהעבודות בתערוכה הפכו להיות כלי שרת, אילוסטרציה של טענה או מחקר מעניין ושהן כשלעצמן, היצירות, לא טובות, מה שזה לא אומר. אני מכיר אישית את הביקורות הקוטביות הללו, משום שתערוכות שאצרתי ספגו אותן מכאן ומכאן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ