הפסל אבנר לוינסון: "הרצח שינה את מי שאני ואת האופן שאני חווה את העולם ויוצר"

אבנר לוינסון החל ליצור בנעוריו כדי להתאושש מרצח אביו. שנותיו בניו יורק חידדו את סגנונו הפיגורטיבי־אבסטרקטי ואת ביקורתו על הסצינה האמנותית הישראלית. עם פתיחת תערוכתו הוא מספר על הגלריה הייחודית שהקים עם הצייר מיכאל קובנר, מצטנע לגבי היחסים עם השחקנית והאמנית לוסי לו ומסביר למה עבודה על פסל מציבה אותו על פי תהום

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אבנר לוינסון
אבנר לוינסוןצילום: תומר אפלבאום
נעמה ריבה
נעמה ריבה
נעמה ריבה
נעמה ריבה

"התחלתי לפסל בגיל שלוש עשרה וחצי, ארבע עשרה, בעקבות הרצח של אבי", אומר האמן והפסל אבנר לוינסון. "אמא שלי, נירה, הרגישה באיזה חוש אימהי שהדרך לטפל בי היא לא במילים אלא בפיסול. והתחלתי לעבוד עם קבוצה של מבוגרים אצל דני גרוסמן. פיסלתי הרבה לפי מודל עירום. זה לא היה בהכרח נחמה, אבל זה היה משהו שממש דיבר אלי. הכל התחבר באופן חזק לפיסול סביב גוף האדם".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ